"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

תמיד רציתי ללכת בדרך המלך שלי.

מהי דרך המלך שלי? ההצלחה, ההגעה להכי גבוה, להשגים.

מה מקבלים בדרך המלך? המון אושר, הערצה, מה שכל בחורה חולמת עלייה- שכולם יסתכלו עלייה ויעריכו אותה.

כשאני מסתכלת על זה [ועל פוסט ההצלחה הקודם שלי] אני תוהה- השגתי את דרך המלך?

האם יש לי עוד סיכוי ללכת בו?

והבנתי- דרך המלך שלי, בנוייה כמו ירושלים. הכל הרים, ירידות ועליות, משאות מפרחים, דברים שלא עוברים ביום.

כן, הגעתי להצלחות בחיים- שכנועים לגבי הפנסיון.

עבודה. [כרגע בלי. מחפשת!!]

חברות.

מראה- לא דוגלת בו, כי בכל זאת, לא רוצה שיסתכלו על הבחוץ...

אופי.

תחרויות.

הגעתי להמון מקומות שרציתי להגיע אליהם- והכל בזכות הימים הבודדים פעם בחודש שאני קמה בבוקר ואומרת 'זהו, חלאס, משקיעים, מגיעים, מדברים, עושים. לא נשארים באותו מקום.'

דרך המלך משתנה עם השנים. כל יום יש דרך אחרת. כל יום מגיעים למקום אחר, פוגשים דברים חדשים.

יש פעמים שנתקלים בסיטואציות שונות, באנשים משונים.

דרך המלך היא לאו דווקא הדרך שמקבלים בה הכל. דרך המלך כרגע היא דרך שבעצם אף אחד לא יכול להחליט.

אם פה מלך שיראה לנו את הדרך. כל אחד בוחר אותה.

אני נולדתי למשפחה שלא יכלה לתת לי אמצעים לבנות לי את דרך המלך סלולה ישרה.

נתנו לי פה, קצת שם. דבר שנותן לי לשים אבן אחר אבן- מטר של אספלט כל יום.

בכל פעם שמגיעים לנקודה הכי מוצלחת של השבוע, של היום, של השנה. שמים דגל. שכולם ידעו- שכולם יראו- הצלחתי, נהנתי, השגתי משהו.

דרך המלך- כל אחד בדרכו שלו.