"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

אחד הדברים שהכי מפריעים לי, הוא הצורך שלי לתרגם את כל מה שאני עושה, לטוב ולרע.

תמיד יש סיבוכים עם זה כי אני בסה"כ לא באמת יודעת תמיד מה אני עושה.. הכל עובר אצלי דרך המוח, גם אם אני מאוד רוצה את זה אני לפעמים אתחזק ואשתנה ואהיה הבן אדם השונה ממני, רק כי המוח שלי לא רוצה שאני אפגע. אבל בסה"כ ממה אני נפגעת יותר- מלהתנסות ולהיפגע, או לא להתנסות ולהיפגע?

בנוסף, היו לי המון מחשבות על סקס, בצורה כזאת או אחרת בעקבות דברים שמתרחשים בזמן האחרון. המון מחשבות כאלה ואחרות, המון דיבורים עם אנשים. בסופו של דבר המוח אמר- תחכי, והלב אמר- לכי על זה. [אני כמובן לא מדברת על רגעים אלו, אלא בכמה חודשים הקרובים...] וכשמנסים לערבב את שניהם ביחד זה כמו לערבב מים ושמן, כל מה שיש זה בועות מדי פעם כזה שמנסות לחדור- אבל לא יותר מזה, הכל חוזר לקדמותו, כאילו לא היה.

עם המחשבות האלה באות המחשבות של גלולות, קונדומים, הריון, מחלות, וכל מה שמחדירים למוח שלנו, בזמן שאנחנו עוד תקועים בהיסטוריה ואזרחות. כל כך הרבה צרות כל כך הרבה דברים שאפשר לטעות בהם, ובסה"כ אני ר-ק בן אדם. כל כך הרבה מילים שנכנסות למוח וכל כך מבלבלות...

נורא נחמד לי לגלות בזמן האחרון שיש לי לא מעט חברות שבעד הקטע הזה, ושאני בכיתה י"ב, מדהים שנפל לי האסימון רק כשהתחלתי לדבר על סקס, ולא על נגיד זה ש... שנה הבאה צבא.

אם בצבא עסקינן, נפתחה גם המחשבה הקרבית יותר בעקבות שיחה עם חברה שאולי ובמקרה דברים יסתדרו ונהיה יחדיו בגיבוש. החלטנו שתותחנים זה אחלה של דבר, גם כי זה לא ה-כ-י קרבי שיש, גם כי יש להם את הכומתה הכי יפה בצה"ל, וגם כי בסה"כ אם שתינו עוברות, ושתינו הולכות לשם- השירות כמה קשה ככה כיף. כמובן ששוב ושוב צפים לי הפחדים, צפות לי הרגשות. מה לעשות איפה לשרת למה לעזאזל אני לא יודעת כלום ולמה מתחילים לשגע אותנו כל כך מוקדם, אבל גם מאוחר.

כמו שאמרתי אני סה"כ בן אדם, ומחר יש לי חופשת בגרות, האמת? מתאים לי הסופ"ש הארוך יותר הזה. אבל כבר בא לי להיות אחרי. האמנם?

המורה פינקה אותי בציון, באמת יצאה מלכה למרות שחשבתי שהיא תצא לא משהו איתי, כל כך פחדתי מהציון הזה ודווקא הכל סבבה, מה אני כבר יכולה להגיד על זה? יהיה טוב.

ולסיום משפט שראיתי היום לנכון להמציא :

"הרגשה של ניצחון לא מתבטאת רק בפרס, אלא גם בהרגשה שעשית את מה שבאת לעשות- בצורה הטובה ביותר"