"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

כמו כל פעם גם הלילה תכננתי לברוח.

לברוח מתוך עצמי, לברוח אל העולם.

בטח שזה קשה אמרתי לעצמי.

אבל לא ידעתי כמה קשה ועם כמה חוויות אחזור.

אז החוויה הכי גדולה היא- שאין לי מושג מה אני עושה מכאן.

החוויה הקצת פחות גדולה היא- שהאין לי מושג הזה תלוי במספר גורמים.

החוויה הקצת פחות פחות גדולה היא- שאין לי מושג, איך לשלב בין השניים.

או לפחות, לשלב רק את אחד הגורמים.

הכל קורה כל כך מהר, כל כך מעורפל, כל כך מסורבל.

שפעם אחת, ילך הכל טוב... שפעם אחת!!

פעם אחת חלק ולעניין, בלי מחשבות מיותרות,

רגשות מיותרים.

ותבוא לבקש סליחה.

תראה אישה שמחה.

יום יבוא,

ותבוא להגיד מה שעל לבך,

אותה 'אני' הלכה.

יום יבוא,

אל תתפלא שלא אסתכל.

יום יבוא,

תאמין לי שזה לא רק בגללך.

עכשיו, כשיורד גשם, אני מוכנה לצאת החוצה ככה, כמו שאני.

עם אותו הסווצ'רט המלוכלך מהחווה, ומכנס הרכיבה... אני אקפא מקור.

אבל אני מוכנה לעשות בשבילך המון.

לצאת החוצה, ולחכות שתבוא, עם האוטו שלך... קצת רעש של ישן.

שהטיפות יעברו לי מהשיער ויטפטפו לי על האף, והפה.אני אקפא...

אבל אני מוכנה לעשות בשבילך המון.

שתצא, ואני אעמוד שם ואסתכל לשמיים, איך הגשם מתחזק, עובר בקלות את הסווצ'רט.

אתה תסתכל עליי ותחייך, ואני אמשיך להיות שם, ואקפא.

אבל אני מוכנה לעשות בשבילך המון.

אחכה שתבוא ותחזיק לי את היד, תחמם אותה.

תושיט לי מעיל מחמם.. אבל עדיין אקפא.

אבל אני מוכנה לעשות בשבילך המון.

אתה לא מעריך כלום. אתה לא יודע מה אתה מפספס.

מכניס לי מילים לפה, מכניס לי רגשות ללב.

אבל אני מוכנה לעשות בשבילך המון.

אני אשאר פה מול המחשב, כי אתה לא תבוא, כי לא דיברת איתי.

בחרת לשקר לעצמך, בחרת לשקר גם לי.

אבל אני מוכנה לעשות בשבילך המון.

אני אמשיך לקלל את עצמי, להרגיש כמה אני מטומטמת ושבוזה מכל זה.

בכל זאת אני לא מוכנה לנתק אותו עד שאני לא אסגור פינות.

אבל אני מוכנה לעשות בשבילך המון.

הלוואי שיום אחד תעריך, שמישהי כמוני רוצה לעשות בשבילך המון.