לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"


"אף אחד לא יבין אותי-ואני לא אבין אף אחד, כי אף אחד לא נקלע לבעיות שלי- ואני לא של אף אחד" (אני המצאתי את זה)

Avatarכינוי: 

בת: 31

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2010

רק בישראל.


כמה תהיות- השארות- דעות.

 

 

רק בישראל נוכל מצד אחד של הכביש לשמוע צווחות 'מוות לערבים' ומהצד השני את אלו שנגד ישראל.

רק בישראל נוכל לקרוא כמעט בכל יום בחדשות על זה שרצח את אשתו, על זו שחנקה את בעלה, על אלו שהטביעו את ילדיהם ואלו שהשליכו אותם מהחלון. נוכל לשמוע על כל הילדים שנפלו מהחלון, שטבעו בים, שנרדסו כי הלכו מאחורי המכונית.

בישראל נוכל לשבת כמעט לגמרי בדממה שאנשים נמצאים להם בצינוק, שאנשים נרצחים ברחובות. ולא יהיה אחד שיעורר קצת את הארץ.

 

נכון- אנחנו ישראליים, וגם בעולם קורים כאלה דברים, ועצם כך שאנחנו לא בעולם, אנחנו לא שמים לב כבר מה קורה בתוכנו.

כל כך הרבה אנשים נהרגים, נרצחים, מושפלים, מונשמים, מאושפזים. ועל מה?

על מעט אנושיות והרבה מאוד כח נקמה.

על מעט מחשבה והרבה מאוד עשייה.

על מעט מאוד בחירות אישיות והרבה חוזק של הלמעלה.

 

סומכים על זה שנמצא למעלה לפני שסומכים על עצמנו.

סומכים על אלו שיושבים בדרגות הגבוהות- במקום לגרום לעשייה 'אצל האנשים הקטנים של החברה'.

 

נכון, גם אני לא עושה הרבה, ולא באה בטענה שאני קטנה ואין לי יכולת להשפיע.

זה לא כי לא אכפת לי או לא חשוב לי, או לא כואב לי.

אבל עוד לפני הערות לצבא, עוד לפני הערות לממשלה.

אם כל אחד היה מסתכל על עצמו, 20 פעם, לפני שהוא היה עושה משהו.

במיוחד ההורים, אין לכם רישיון לזה- אין לכם רישיון להיות הורים. אף אחד לא נתן לכם אישור לכך שאתם מסוגלים לכך, לכך שאתם בריאים בנפשכם. מה עשה עולל קטן שאתם בוחרים להתעלל בו, גם אתם הייתם כאלה- ועובדה אתם עודכם בחיים.

 

כל כך זיעזע אותי הכתבה על האישה שזרקה את הילדים מהחלון וקפצה אחריהם, איפה המחשבה- מה הם עשו? רוצה להתנקם בבעלך? תעזבי את הבית, תתבעי אותו, לא יודעת מה תעשי, אבל מה הם עשו שהם נולדו לאמא מפלצת שלא חושבת פעמיים על מה שהיא עושה.

כל אלו שמרביצים, ש'משתיקים', שרוצים לגרום עוול לבני זוגם. אולי תעצרו, תסתכלו על עצמכם, ותחשבו לרגע אחד מה יכול לקרות?

קצת לפני שאתם הולכים לישון שנת ישרים בצהריים, חשבתם- אולי הילד שלכם עלול לבדוק מה יש למטה? בקומה 14 אם מסתכלים למטה דברים נראים מאוד מעניינים, ואם אין סורגים- הוא גם יכול לראות אותם בשנייה מקרוב. טוב, בשנייה ול-שניה.

חשבתם, על לדאוג שאי אפשר יהיה לפתוח כיריים כשאתם משאירים ילד לבד? חשבתם על לשלם 20 שקל לשעה למישהי שתשמור לכם על הילד בעודכם ישנים?

 

חשבתם?

מישהו חושב בכלל?

זה משהו שקיים?

 

בצורה אירונית יש בערוץ 2 היום סיפור של אישה שילדיה נרצחו בידי אביהם.

נכתב על ידי , 30/9/2010 19:46  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נושע טושע ב-30/9/2010 20:52
 



קצת עבר.


10.10.08

עם כמה שינויים עכשיווים.

 

לעמוד מול העולם, כמו שלט חוצות.

לצפצף אל העולם, כמו אדם חוצה גבולות.

לרוץ בעולם, כמו אדם שאין לו מחר.

ולהבין שאם תמשיך- זה לא יגמר לעולם.

 

לשבת ולנוח תחת כיפת שמיים, כמו אחד שעייף.

לרקוד תחת כיפת אולם, כמו אחד ששמתשחרר.

להתפלל תחת כיפה בפני עצמה, ולהאמין שהכל יהיה בסדר.

ולהבין שאם תמשיך- זה לא יגמר לעולם.

 

29.9.08

שוב עם שינויים

 


בעת דמעה נוחתת על לחייך,

 עינייך נעצמות אט אט,

כמו נשיקה החודרת על ליבך.

את נזכרת שזו רק את.

 

עין נפתחת ומבט אל העולם,

עדיין רטובה מהדמעה,

רואה קצת מטושטש,

קצת אמיתי.

 

אינך יודעת את טובך,

רק בכי בליבך.

אם תחכי ולא תבכי,

אולי הוא יבוא- אל תברחי.

 

ואז חיוך בין לחייך יזרח,

והוא את ידך קלות יקח,

וישאל.

 

 

20.9.08

גם...

 

לקחתי דף ריק, מחק ועיפרון,

שרטטתי לב, ילדה ובלון,

חיוך על שפתייה, האיר בעולם,

התפוצץ הבלון לא ישוב לעולם.

 

ציירתי דמעה ובלון מפוצץ,

הוספתי גם פרח- ואבני חצץ.

שמש, שמיים ודשא ירוק,

והיא עמדה והביטה רחוק.

 

לקחתי קצת צבע, הוספתי קצת אור,

פתאום חיוכה- הפך למאור.

צבעתי הפרח, צבעתי גם הר,

וכך הפך לו הציור למואר.

 

 

17.9.08

גם..

 

יש פעמים, שאני מסתכלת לשם,

מציצה לעבר אותה אחת,

היא מתלבשת כמוני,

ופניה- כמו שלי.

 

אני מזיזה את ראשי- מתחבאת,

וחוזרת- היא עדין שם.

מחייכת אלייה- מחייכת גם.

נרתעת.

 

אני מביטה בה בהלם, אינה מבינה.

היא בשוק- בדיוק כמוני, כמובן.

חייכתי שוב- היא חייכה חזרה.

הפעם- נרגעתי.

 

צחקתי- היא צחקה.

בכיתי- גם היא בכתה.

עשיתי פרצוף- והיא הייתה חצופה,

מיהרה ועשתה לי- פרצוף חזרה.

 

יש אחת- בכל העולם,

כמו אחות תאומה.

היא זהה כמעט לגמרי,

זו זו- שנמצאת בתוך המראה...

 

 

שיר יותר ישן שאין לי תאריך לו:

 

 

כשמביטים החוצה, בלילה,

רואים כוכבים,

את מופיעה בשבילי תמיד,

את כוכב.

 

בבוקר הכוכבים עצובים

ולא רואים אותם,

אבל כשלך עצוב-

רואים אותך תמיד.

 

כמה שתנסי להסתיר,

כמה שתנסי להחליט שלילה,

כמה שתגידי דברים

הלב שלך מוציא הכל.

 

קשה לי לראות כוכב עצוב,

במיוחד כשאני אוהבת את חיוכו

קשה לי לראות כוכב עצוב,

במיוחד כשאני באה במיוחד לראותו.

 

 

 

 

נכתב על ידי , 30/9/2010 12:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חגים.


מאז ומתמיד לא אהבתי חגים, הרבה משפחה, הרבה טחינת מוח, הרבה רעש.

כשאבא התחיל לעבוד מחוץ לארץ, שנאתי חגים. הרבה משפחה- וחוסר משפחה, הרבה טחינת מוח והרבה רעש, אבל לצערי רעש שאהבתי-היה לי חסר.

כשההורים שלי התגרשו, התחלתי לתעב חגים. מעט משפחה, הרבה טחינת מוח והמון רעש.

 

אף אחד לא מבין למה אני לא אוהבת להגיד חג שמח, אף אחד לא מבין למה אני לא שמחה בחגים.

אף אחד לא מבין למה אני אומרת שאין לי כוח לחגים, ושהייתי מוכנה לחופש אבל בלי החג.

אף אחד לא מבין ולא מאחלת לאף אחד להבין.

 

נכתב על ידי , 26/9/2010 19:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

16,825
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לN מילים. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על N מילים. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)