אם לא עכשיו אז

שלשום התרחש לינץ' נוסף.

בינו לבין הלינץ' בשלושת הנערים הערבים לפני שבוע יש מספר הבדלים: הלינץ' הקודם התרחש בירושלים, והאחרון - בתל אביב. הלינץ' הקודם היה חמור יותר מבחינת רמת האלימות שבו, ובלינץ' האחרון הקורבנות הוכו "רק" עד זוב דם (כנראה בגלל הגעת המאבטחים). וההבדל הגדול:  הלינץ' בירושלים היה, לפי הסיקור החדשותי, אקט אלימות גזעני, בעוד שהלינץ' בתל אביב, שקיבל סיקור מינורי ביותר, היה אלימות נטו. מהסוג הרגיל. כזה שפוגשים בבית ספרנו.

אם נשים בצד את תיאוריית התשקורת הסמולנית, ההתייחסות השונה של כלי התקשורת לשני מקרי הלינץ' נובעת מהמניע. בעוד שלינץ' על רקע לאומני הוא מפגן דוחה של גזענות מבחילה, לינץ' על רק פלילי הוא "סתם" אלימות. זו אלימות שאין לה שורש (לכאורה), אי אפשר לשייך לה אידיאולוגיה, ובשל כך - אי אפשר לנגח באמצעותה יריבים אידיאולוגיים. זו אלימות שלכאורה לא ניתן להיות יותר צודקים מולה, לבקר אותה, משום שהיא לא נוגעת לנו. זו אלימות של ערסים, של צ'חצ'חים, של פאנקיסטים, של אחרים.

יש לנו אלימות עם הסבר ואלימות ללא הסבר – במה נבחר? ממה נזדעזע? מהאלימות שאותה אנחנו יכולים להסביר. לדחות על הסף, אך להכיל.

אלא שלטעמי, יש כאן טעות בתפיסה. והטעות היא ששורש האלימות בין שני המקרים הוא שונה בתכלית, כאשר הגזענות נתפסת כשורש לאלימות. שהיא לבדה יוצרת אצל הגזען את הרצון לדכא, להשפיל, להכות ואף לרצוח. פתאום קם נורבגי בבוקר, רגוע ושליו, והגזענות מעוררת אצלו את הרצון לטבוח בשבעים ושבעה נערים ונערות בגלל מוצאם.

אותה תפיסה נשמעת פעמים רבות גם כלפי הדת. דתות מסוימות, גורסים, מעודדות אלימות עד כדי כך שהן ממש מוציאות עמים למלחמה בשם האל. אי אפשר שלא להסכים חלקית, שהרי ברור שישנן דתות בהן לאלימות בשם האל יש מקום בחמישייה הפותחת. אך האם הדת היא המקור לאלימות אצל אותם מטורפים אשר מעלים אנשים על המוקד או סוקלים אותם בחמת זעם? מסופקני.

האידיאולוגיה אינה שורש האלימות, אלא המכשיר לאלימות. היא הכלי, הפלטפורמה, שבאמצעותם האדם האלים יכול לבטא את האלימות החבויה בו. בשורשה, האלימות היא אותה אלימות, בין אם היא מופיעה בזריקת אבנים על בית כנסת באירופה, או בזריקת אבנים על רכב של מתיישבים ביהודה ושומרון. בריוויק הנורבגי, מנסון האמריקאי, ברגותי הפלסטיני – כולם פסיכים שמוצאים בהרג חפים מפשע את הקיק שלהם, אלא שכל אחד עטף את זה במעטפה אידיאולוגית אחרת. ולא סתם – אידיאולוגיות ודתות הן מאיצי חלקיקים מעולים כאשר מדובר באלימות. הן מאפשרות לכל סאדיסט למצוא את פורקנו ולקבל עודף. אך הן לא הסיבה האמיתית לאלימות.

לכן הנערים האלימים מתל אביב הם אותם נערים אלימים מירושלים. הלינץ' הוא אותו לינץ' והבעיה היא אותה בעיה. צריך להישיר אליה מבט: יש אלימות בתוכנו. אלימות במשפחה, אלימות ברחוב, אלימות נגד כל מי שנתפס כחלש. צריך להילחם בה בכל החזיתות – בחינוך, במשפט, בהוקעה חברתית, ולא להסיט ממנה את תשומת הלב לעבר נושאים שההתמודדות איתם היא יותר פשוטה, ובהם אנחנו יודעים להיות יותר צודקים.