| 9/2012
שדכניות זה עם
שעת ערב. הטלפון מצלצל. על הצג מופיע שם של מישהי מהעבודה. אין לך הרבה במשותף איתה, מעולם לא
החלפתם יותר משני משפטים, והסיכוי שגם היא מתכוונת לצפות במשחק של ארסנל הערב הוא
קלוש. האלימינציה מנצחת: יש הצעה לשידוך.
השדכניות זה עם.
מי שלא דשדש מספר שנים בין הצעות של שדכניות מסוגים שונים לא יבין זאת. מדובר בשבט
אמיץ, שבנותיו לוקחות על עצמן מפעם לפעם אתגר שרבים נמנעים מלהתייצב לפניו: לשכנע רווקים
עייפים לנסות בפעם המאה את מה שנכשל כל כך הרבה פעמים לפני כן. ויומיים אחר כך
להתקשר שוב לקראת הפעם המאה ואחד.
לא כל השדכניות
מקשה אחת. יש סוגים. קח את השדכנית הנלהבת, למשל. השדכנית הנלהבת מרגישה שברגע
שניצוץ מחשבת השידוך עלה בה, מדובר בלא פחות בתגלית היסטורית שוות ערך לתורת
היחסות, ולכן אתה חייב-אבל-חייב לצאת עם הבחורה, או חייב-אבל-חייב לחשוב על זה
ברצינות. אצל הנלהבת הבחורה תהיה תמיד "מהממת" ו"מדהימה",
בחורה שהיא השתלשלות נשמתה של דבורה הנביאה בגוף של גל גדות, ושיודעת לטגן
שניצלים, להכין טחינה ולעשות בלונים ממסטיק תוך כדי שירת התקווה.
בקצה השני של הספקטרום
יש את המסתייגת. כאילו שלא די בהיסוסים שלנו, השדכנית המסתייגת מתקשרת ואז מתחרטת
שהיא בכלל התקשרה. היא פשוט לא באמת מכירה את הבחורה, זה היה נראה לה מתאים, אבל
אולי לא. המהססת מסתכלת על השידוך כאילו מדובר במעשה שעתיד לשנות את גורל האנושות,
ולכן נכנסת לשיחה עם בטחון עצמי של מישהו שהלך לו הרוכסן במכנסיים באמצע החתונה של
אחותו. הנקודה הטובה בסיפור הזה היא שהבחורה לא מציעה את עצמה. במצבך, בטח היית
מסכים, מה שהיה מבטיח לך טרילוגיה כפולה עד החופה.
יש, כמובן, את
השדכנית המחנכת. בשיחה עם המחנכת, הנערה המיועדת היא חלק שולי ביותר, משום שאחרי
שיחה עם שדכנית מחנכת, התחושה היא שאתה לא בדיוק מבין למה היא התקשרה – לחנך אותך
כדי לשדך לך, או ההפך. השדכנית המחנכת תנצל כל היסוס בקולך כדי להסביר לך למה אתה
בררן מדי; למה אתה לא מבין שגם אתה לא כזו מציאה; וכמובן, למה יופי הוא לא חשוב
בכלל. בדרך כלל, הדבר האחרון שאכפת לשדכנית שמחנכת הוא אתה. היא רוצה להוציא תסכול
ולהטיף מוסר, ואם על הדרך הצליחה הז'אן דארק של נחלאות לעשות שידוך – מה טוב.
ולפעמים אתה בעניין.
ראית מישהי נחמדה ואתה רוצה לברר מה דעתה בנידון. זהירות, משום שכאן אתה יכול
ליפול על המרירה. שדכניות מרירות הן הבחורות שמתנהגות כאילו הדבר היחיד שהן רוצות
פחות מהשידוך הזה הוא ללעוס לעצמן את הלבלב. המרירה לא מבינה מדוע אתה רוצה לצאת
דווקא עם חברה שלה, למה הבחור שהיא דיברה איתו אתמול לא התקשר, ולמה גם המעבר
לעקבים לא עובד. תבקש ממנה תיווך, וכל מה שתקבל זה התלהבות של אורח בפאנל של ערוץ הכנסת,
והסכמה מאולצת "לעשות משהו" או "לברר". אבל מילא המרירה.
הבעיה הגדולה שלך היא השדכנית הדעתנית, זו שלקחה את המשפט "שלושה שותפים יש
באדם" צעד אחד קדימה, והוסיפה לו שותף רביעי, או יותר נכון - שותפה. מבחינתה,
היא השער לעולם הזוגיות של חברותיה, ולפיכך היא תקבע האם הזיווג מתאים ומה בדיוק
הכריזה בת הקול לפני כמה עשורים. לא, זה לא שהיא פטרונית, היא פשוט ממש ממש מכירה
את החברות שלה, מה שמעניק לה את זכויות היוצרים על חיי האהבה שלהן, שאותן היא
כמובן לא הולכת למכור למישהו שהוא לא מספיק שקר כלשהו.
אבל השדכנית
המוצלחת ביותר, ולכן גם המסוכנת ביותר – היא השדכנית המתוחכמת, שתצליח לשדך לך גם
אסקימואית עם עין אחת. איך? כי המתוחכמת יודעת איך עושים את זה. היא לא טירונית.
היא תתקשר אליך מאוחר במוצ"ש, בזמן שהדיכאון שלך כל כך קליני שאתה מתלבט בין
אשפוז מרצון לבין הצטרפות למשמר הוותיקן. היא תגיד לך את השם, ואז תיעלם ליומיים
כדי שתצטרך לעכּל ולא תוכל לסרב מיד. ואז, כשכבר הסכמת, היא תבדוק אצלה ותגיד שהיא
בדיוק יוצאת עם מישהו אבל תכל'ס, זה לא שייך. המתוחכמת תביא אותך למצב בו אתה
מרגיש שלצאת עם הבחורה היא זכות ששמורה לאנשים עם דם כחול, מה שכמובן יתנפץ לך
בפנים ברגע שתראה את גוש פרוות דב הקוטב מתיישב מולך ב"קדוש".
ועוד לא הגענו
לשדכנית המאלתרת ("הי, פתאום חשבתי על מישהי שראיתי בטרמפיאדה, נראה לי מה זה
מתאים, מה אכפת לך, כּוּלה קפה, גם בין ההורים שלי יש פער של עשר שנים"),
לשדכנית החילונית ("תקשיב, יש לי מישהי מהעבודה, לא מכירה אותה טוב אבל היא גם
דתייה כמוך"), או לשדכנית שזוכרת לך חסד נעורים ("היית מדריך בבני עקיבא,
לא? גם היא הייתה מדריכה!").
אמרתי לך, שדכניות
זה עם. אחר כך הן מתפלאות למה אנחנו כל כך קשים.
| |
| כינוי:
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
