למה... למה להשאיר הכל כל כך לא ברור?

פאק. איך בן אדם עושה את המהפך מלאהוב אותך ללפגוע בך בצורה הכי קשה וכואבץ ו... איכס שיש?

יש בלאגן בראש שלא נפתר ברגע.

גם לא בשבוע של סוף קורס, או בשבוע של רגילה,

וגםלא בשבוע של הסדיר שלאחר מכן...

ואז חזרה הביתה לכל המחשבות.

כבר שבועות שלא מרשה לעצמי לבכות.

איך בשבוע אחד כ"כ הרבה תקופות בחיים שלי מגיעות לסופן..

מצד אחד הקורס נגמר. הקורס הארוך והמפרך וה.. מאתגר. וואו. ש סיכה ויש את השרוך של המפקדת ויש רבט שתפרתי עקום בלילה שלפני הטקס..

ובאותו שבוע למדתי להתמודד עם לבד אחר. העומס של השבוע האחרון לא נתן מנוח. מבחנים ועבודה וריצות ואס"ק ותסחים והתרגשות...

אז כל המחשבות נפלו עליי כשהייתי פיכחת טיפה יותר מידי במסיבת סוף קורס אתמול.

זה כואב וזה קשה וזה.... אני לא בטוחה איך מתמודדים.

אבל לומדת. לומדת להכיר משהו חדש וקצת אחר וקצת... כזה.

שבוע של רגילה.. אלוהים ישמור.

כ"כ הרבה זמן של בית ומנוחה..... 

מה עושים??

איך מוותרים ככה על בן אדם שאוהבים? 

איך מסכימים לפרידה כזו..? 

איך... מפסיקים לבכות?