שותף בכל המובנים
התעוררתי בבוקר לצד גוף חם שהתרפק עלי בנעימות, מחמם אותי בפני צינת הבוקר. אל גבי נלחץ חזה שעיר ונוקשה, וידיים חזקות ומחוספסות החליקו על מותני.
מנו, איזה הפתעה נעימה, התנסחה מחשבה במוחי, ומיד גוועה על שפתי. עוד לפני שפתחתי את עיני ידעתי שאני טועה ושהגוף הגדול השרירי והחם הזה לא יכול להיות גופו החלק והדק של מנו שתמיד היה עלי לרדוף אחריו, להפציר, לשכנע ולהחניף כדי שיניח לי להתענג עליו.
הסתובבתי אליו והוא הידק סביבי את ידיו, דוקר את בטני עם זקפת בוקר נמרצת ואמר לי בוקר טוב.
"בוקר טוב שוקי, תסלח לי, אני מת להשתין." ברחתי מהמיטה, שואל את עצמי למה שוקי נשאר לישון איתי, דבר שלא עשה קודם מעולם.
"כי עד עכשיו ישנת עם עמנואל כמובן." הסברתי לעצמי בעודי מצחצח שיניים. רק אחרי ששטפתי היטב את פני העזתי לפתוח את עיני ולהביט בעצמי במראה. באמת רזיתי עוד קצת, פני נראו נפולים מעט ועצובים מאוד ועפעפי היו נפוחים ואדומים כאילו בכיתי לא מזמן, מה שבאמת עשיתי כמו כל בן אדם שזה עתה קבר את אימו, אבל הרי ידעתי היטב שלא על אימא אני בוכה ומתאבל אלא על מנו שלי שעזב אותי במפתיע דווקא עכשיו כשנזקקתי לו יותר מכל.
"תוציא לך את הג'וקים מהראש יחזקאל." הצעתי לעצמי, "הגיע הזמן שתשכח מהילד הזה שאף פעם לא אהב אותך ומכל השיגעון של ההומואיות. תסלק את העגיל האידיוטי הזה, תחזור לאישה ולבנות, תמצא עבודה חדשה ותחזור להיות בן אדם נורמאלי."
דבר ראשון העגיל החלטתי והתחלתי לסובב אותו לפה ולשם, מנסה לפתוח את הסגר הקטן שלו. משום מה לא הצלחתי, פתאום הראייה שלי נעשתה מטושטשת, אולי אין פה די אור או שאולי...
"מה אתה עושה חזי?" שאל שוקי שנכנס להשתין גם כן.
"מנסה לסלק את העגיל."
"למה?" הוא שאל בעודו משתין, יד אחת נשענת על הקיר והשנייה אוחזת באברו שכבר לא היה זקוף.
"כי אני צריך לחפש עבודה חדשה שוקי, ומי יקבל אותי לעבודה כשאני נראה כמו ... כמו... לא יודע, כמו שאני נראה עכשיו."
"אתה נראה בסדר גמור לדעתי." אמר שוקי בקול רגוע, "הנה, תרשה לי." הושיט את ידו, פתח בזריזות את הסגר ושלף את העגיל מתנוך אוזני שנראה ערום ומוזר לפתע.
"אני חושב שאני צריך גם להפסיק לגלח את הראש ולהפסיק ללבוש ג'ינסים וגופיות. גם ככה כל השכנים בטח מרכלים עלי."
"איזה שכנים?" התפלא שוקי והתחיל לצחצח את שיניו.
"השכנים שלי ושל נאווה, הם בטח חושבים שיצאתי מדעתי."
"מה אכפת לך מה הם חושבים?" רטן שוקי ושטף את פיו, "אתה כבר לא גר שם."
"אני מתכוון לחזור לגור עם נאווה. הגיע הזמן להודות בכך שהגיחה שלי לחיי ההומואיות הייתה כישלון חרוץ ולחזור לאיפה שאני שייך." הצהרתי, מתעלם מנקיפת הצער שהרעיון הזה הסב לי.
לשמע דברי שוקי הסתובב והביט בי במבט חודר. הוא היה ערום לגמרי, החזיק רק מגבת בידו, גופו השרירי והמחוטב היה חשוף לחלוטין ובעיני כל הומו מהשורה הוא בטח היה נראה מעורר תיאבון להפליא, אבל לא בעיני, להפך, והמחשבה על מה שעשיתי איתו מיד כשקמתי מהשבעה על אימא... תחושת מיאוס ותיעוב העלתה קבס בגרוני.
"אני בן אדם שפל ועלוב שוקי." אמרתי לו, "אני לא אתפלא אם היא לא תרצה שאני אחזור. אולי עדיף שאני אמצא קודם עבודה?"
"אבל אמרת שאתה שונא את העבודה שלך בהייטק?"
"אני לא שונא לעבוד עם מחשבים ואני דווקא נהנה לתכנת, אבל אני שונא את החברות המגעילות האלו שהופכות אותך לעבד, מנסות לשלוט על הזמן הפרטי שלך ולהיכנס לך לחיים, ואם אתה לא בדיוק כמו כולם, צעיר, נשוי עם שניים וחצי ילדים וכלב, וחשק להיות איש צוות למופת הם מיד שונאים אותך וזורקים אותך מהעבודה."
"לא כל אנשי ההייטק כאלו חזי, גם אני עובד בסוג של תכנות, אבל אני עובד מהבית, מגיע למשרד פעמיים בשבוע מתי שנוח לי, וכולם יודעים שאישה וילדים לא יהיו לי, יודעים למה וזה לא מפריע להם בכלל."
הסתכלנו זה על זה, "אתה חושב שיש אצלכם מקום לעוד מתכנת הומו אחד?" שאלתי, מדוכדך.
"בטח, תמיד יש מקום לעוד בן אדם מוכשר. מיד אחרי ארוחת בוקר אני קובע לך ראיון עם הבוס, אבל תדע לך שאנחנו חברה קטנה שמתמחה בתחום מאוד מסוים, אצלנו לא תרוויח את אותם סכומים שהרווחת פעם."
"זו בעיה, אבל מצד שני יהיה לי יותר זמן להיות עם הילדות ואם נאווה תקבל אותי ואני לא אצטרך לשלם דמי מזונות ושכר דירה... אני רק צריך למצוא מישהו שיגור בדירה הזו וישלם במקומי את שכר הדירה עד שייגמר לי החוזה ואני מסודר."
שוקי שתק לשמע תוכניותי לעתיד, הניח כוס קפה לפני והתיישב מולי באנחה.
"נו, די עם הפרצופים האלו." גערתי בו, "אתה זה שכל הזמן אמרת לי לחזור לאשתי ולבנות."
"כן, אבל זה היה קודם, לפני ש... לפני שפגשת את עמנואל ולפני שאני ואתה ... נו, אתה יודע."
"שחררנו לחצים?" חייכתי והנחתי את ידי על כף ידו. אהבתי את כפות ידיו הגדולות והחמות. הן היו יפות למרות גודלן וחספוסן והמגע בהן חימם את ליבי וגרם לי לחוש בטוח ומוגן משום מה.
"כן, לפני שאתה התאהבת בילד הזה ושחררת את הלחצים איתי." הסכים שוקי ושילב את אצבעותיו החזקות והארוכות באלו שלי.
"באמת אהבתי אותו שוקי, אני עדיין אוהב אותו. בושה להודות בזה, אבל אני מתאבל עליו יותר מאשר על אימא. אם הוא היה מופיע פה עכשיו הייתי סולח לו על הכול ומקבל אותו חזרה."
"ומוותר על התוכנית לחזור לנאווה?"
"בטח שכן."
שוקי בחן אותי מעל לשולי הספל שלו, "אני לא חושב שיש סיכוי שעמנואל יחזור אליך חזי, אבל מצד שני גם בלעדיו אני לא מאמין שתוכל לחזור להיות שוב סטרייט, לא שהיית באמת כזה גם קודם, אבל עכשיו, אחרי שאתה כבר יודע איך זה להיות עם גבר ... אני לא מאמין שלא תוכל לבגוד בה."
"זה לא ייחשב לבגידה." מחיתי, "מפני שאם נחזור להיות יחד אני אסביר לה שמידי פעם אני ... אתה יודע, מידי פעם אני צריך גם משהו אחר... ואם אני אוכל לעשות את זה אתך שוקי, אם יתחשק לך כמובן...."
"מצטער, אני לא מזדיין עם נשואים." אמר שוקי בקרירות מוזרה, קם בתנועה מהירה מכיסאו והטיח את הכוס בכיור בקול צלצול חזק.
"מה קרה? למה אתה כועס?" הופתעתי.
"אני לא כועס, מה יש לי לכעוס?" נהם שוקי והפנה אלי את גבו.
הבטתי בו מופתע. מעולם לא ראיתי אותו במצב כזה. בדרך כלל הוא היה אדם נינוח ורגוע שנע במעין איטיות גמישה וחתולית, שליו, משועשע קצת, תמיד מחייך חיוך קל ונעים, והנה, פתאום הוא עצבני וכעוס ודווקא כעת, כשאני זקוק לתמיכתו.
קמתי אליו וכרכתי את ידי סביב מותניו, מניח את ראשי על גבו הרחב. "שוקי, מה קרה? למה אתה כזה? מה עשיתי?"
"חוץ מלהיות אידיוט כרגיל לא עשית שום דבר מיוחד." המשיך שוקי לזעוף, אבל לפחות הסתובב וחיבק אותי, מניח לי להישען עליו.
"למה אני אידיוט?"
"כי מכל האפשרויות שיש לך בחרת לברוח חזרה לחיים הקודמים שלך. אני רק מקווה שהאקסית שלך חכמה כמו שהיא נראית והיא תסרב להצעה שלך."
"אני לא אתפלא אם זה יקרה." הרהרתי בקול, "אולי יותר טוב שאני לא אספר לה על הקטע של שחרור לחצים, מה דעתך?"
"דעתי שאתה מנסה להכין חביתה בלי לשבור ביצים, וזה אף פעם לא עובד."
"אז אתה נגד?"
"לגמרי."
"אולי אתה צודק, אולי עדיף שבמקום זה אני אחפש את עמנואל ואנסה לשכנע אותו.... לא. זה עוד רעיון רע."
"מאוד." פסק שוקי וידיו התהדקו בכוח על כתפי.
"שוקי, אתה זוכר שפעם ניסית לספר לי משהו על מנו ואני לא רציתי לשמוע. מה זה היה בדיוק?"
"מה זה משנה עכשיו חזי?"
"זה משנה. אני רוצה לדעת."
"בשביל מה, זה רק יכאיב לך."
"כואב לי גם ככה, אם אני אדע עליו את האמת אולי אני אתגעגע פחות?"
"הלוואי וזה היה כל כך פשוט." נאנח שוקי, אבל נעתר לבקשתי וסיפר לי שהבחור הצעיר שנראה לי כל כך תמים וביישן היה די ידוע בעיר הביצתית והרכלנית בה גרנו, ולא לטובה.
"בחייך, הוא רק ילד. מה הוא כבר הספיק לעשות?"
"הוא כבר בן עשרים ושלוש, והוא התחיל להסתובב ברחובות עוד לפני גיל שש עשרה. שלומי שגם הוא אגב עשה אותו בתקופה שהוא היה מסתובב הרבה בסאונה ההיא ..."
"איזה סאונה?" נבהלתי, "מה פתאום סאונה? הוא לא סיפר לי על זה כלום, חשבתי ששלומי רק הבוס שלו."
"אז חשבת." אמר שוקי ביובש.
חזרתי להתיישב על הכסא, חש מעט בחילה. "תגיד לי את האמת שוקי, הוא עבד בזנות?"
"כן, בערך, ואגב, אין שום סבתא עם חתולים. הכול היה המצאות."
"והשריטה שהוא קיבל?"
"בטח מאחד הבחורים שהוא הסתובב אתם לפני שהגיע אליך. שמעתי שקודם הוא גר עם הטיפוס הזה שאוהב סקס חזק."
"סקס חזק? כאילו, לזיין עם מכות?" הבטתי בשוקי בתחנונים, "אני לא מבין בזה כל כך."
"יחזקאל." שוקי התיישב מולי והניח את כפות ידיו על ברכי, "גם אני לא מבין הכול וחלק גדול ממה ששמעתי עליו זו רכילות, אתה יודע איך אנשים אוהבים לדבר ולהגזים. בטח לא הכול היה מדויק, הוא רק ילד מסכן בלי בית שניסה להסתדר ברחוב הכי טוב שהוא היה יכול. חבל שהוא שיקר לך, אבל אי אפשר להאשים אותו שהוא נעשה כזה."
"איזה כזה? אני לא מבין?"
שוקי נאנח. "חזי, לא כולם כמוני וכמוך, יש אנשים שאוהבים סקס מסוג שונה." אמר ברוך, כאילו ניסה להסביר משהו לילד.
"יהושע!" התעצבנתי, "אולי תפסיק לדבר אלי כאילו שאני ילד קטן? אתה מדבר על סקס עם מכות ואזיקים וכאלו?"
"כן, מכות והשפלות וכאלה, ומנו היה ידוע כאחד שאהב את זה מאוד."
"אני לא יכול לתאר לעצמי שעמנואל הרביץ למישהו." נדהמתי.
"בטח שלא הרביץ. הוא היה מהצד שאוהב לקבל, והוא עשה את זה ממש טוב, אצלו זו לא הייתה סתם הצגה בשביל הכסף, הוא ממש נהנה מזה. למה אתה חושב שהסקס שלכם היה כזה מחורבן? היית מקבל ממנו זיונים הרבה יותר טובים אם היית מפליק לו קצת בתחת עם חגורה, בועט בו פה ושם עם מגפיים מעור וקורא לו זבל ואפס ...."
"די! די, אני לא יכול לשמוע את זה, שתוק כבר!" צעקתי ורצתי לחדר השינה, התלבשתי במהירות וברחתי לנאווה.
למזלי זה היה היום החופשי שלה מעבודה (היא מורה) והיא הייתה בבית, מבשלת.
המטבח היה אפוף ריחות נעימים והיא נראתה חמימה וביתית בסינר הישן שלה ובמכנסי הכותנה החומים שלבשה כשעסקה בעבודות הבית.
"נאווה, בואי נחזור!" התפרצתי כמו ילד למטבח וכרכתי את זרועותיי סביבה. היה נעים לחבק אותה, נעים ומוזר. היא הייתה רכה ומעוגלת כנגד גופי, נמוכה ממני בחצי ראש לעומת שוקי ומנו שהיו גבוהים ממני. מוזר היה לחוש פתאום שדיים גמישים נמעכים כנגד חזי במקום לחץ של חזה גברי שטוח וגרמי.
"לחזור?" אמרה בזהירות, "אתה מתכוון שנתחתן שוב?"
"לא חייבים להתחתן, אפשר ... אפשר שפשוט נחזור לגור יחד בבית שלנו עם הבנות שלנו כמו פעם."
"וגם נישן יחד?" הרימה אלי נאווה מבט משתומם.
"אם תרצי."
"ומה יהיה עם הגברים, תוותר עליהם?"
הבטתי בעיניה הכהות והיפות וניסיתי לשקר, אבל לא יכולתי, ובין כה וכה, גם אם הייתי מבטיח לה שזהו, שאני לא ארצה יותר גברים ואהיה רק איתה היא הרי הייתה יודעת שאני לא אומר את האמת.
"אני לא מסוגל נאווה, הלוואי והייתי יכול, אבל אני לא, סליחה."
"זה בסדר, אני מבינה. אתה מוזמן לבוא לכאן מתי שתרצה חזי, ואני מקווה שתמיד נישאר ידידים, אבל אני רוצה בעל אמיתי. מישהו שיהיה שותף שלי לא רק לגידול הילדות ולתשלום חשבונות אלא שותף לחיים שיאהב אותי בכל המובנים. אתה מבין?"
"כן, אני מבין. גם אני רוצה שותף שיאהב אותי בכל המובנים." אמרתי ומצמצתי בכוח כדי לעצור את הדמעות.
"ומה עם הבחור הבלונדיני הנחמד ההוא שהבנות כל כך חיבבו? הוא לא אוהב אותך?"
"הוא עזב." התחלתי להתייפח, "כל כך אהבתי אותו, הוא היה כזה יפה נאווה, אבל הוא הלך, ואימא מתה, ואת רוצה מישהו אחר, ואני לבד, לגמרי לבד, ועכשיו גם שוקי כועס עלי."
"שוקי זה הבחור הגדול, היפה ההוא שבא לשבעה עם הבחור השני, הרזה עם הקוקו?" הגישה לי נאווה טישו.
"כן, הבחור היפה זה שוקי, והשני זה אורי. הם שכנים שלי."
"אז אתה לא לגמרי לבד, נכון? מה קרה לעגיל שלך?"
"סילקתי אותו. הוא נראה אידיוטי עלי."
"אני דווקא די אהבתי אותו." חייכה נאווה, "הוא היה שובב כזה, אבל יכול להיות שבתור עובד הייטק העגיל הזה היה קצת יותר מידי שובב. נו, די, תירגע חזי. תנשום עמוק ולך לשטוף את הפנים. אני לא רוצה ללחוץ עליך, אבל אני לא אוכל לפרנס את הבנות רק עם המשכורת שלי, התחלת לחפש עבודה?"
"כן, שוקי יסדר לי ראיון עבודה בחברה שהוא עובד בה. יהיה בסדר נאווה, אל תדאגי, אני לא אתן לילדות שלי לרעוב, תסמכי עלי, בסדר?"
התחבקנו שוב ואחר כך עזרתי לה לכסח את הדשא - ריח הדשא הקצור היה חביב עלי מאז ומתמיד והפעילות באוויר הצח הרגיעה אותי - אכלתי צהרים אתה ועם הבנות ששמחו לראות אותי, סיפרתי להן שעמנואל עזב אותי והתפעלתי מתגובתן הבוגרת ומלאת הטקט, ואחר כך חזרתי הביתה להמשיך את שארית חיי כהומו.
מצאתי את דלת דירתי נעולה ופתק משוקי שהודיע לי שהוא נמצא בדירתו עם המפתחות שלי.
עליתי אליו ומצאתי אותו יושב מול המחשב שלו ועובד.
"היי חזי." אמר בשוויון נפש והשליך לעברי את מפתחות דירתי, "מה נשמע?"
"הכול בסדר." אמרתי בנחת, תופס את המפתחות בקלילות שהפתיעה אותי. תמיד הייתי גרוע בקטע הזה של לתפוס דברים שהשליכו אלי, אבל שוקי זרק אלי את המפתחות בצורה מושלמת, לא חזק מידי ולא חלש מידי. המפתחות נחתו בידי בלי שעשיתי שום מאמץ לתפוס אותם.
"זריקה מושלמת." חייכתי אליו, "תודה."
"על לא דבר." הוא אמר וחייך חזרה בשמץ עצב. שמתי לב שהדירה שלו נראתה מבולגנת ומלוכלכת ופתאום עלה בדעתי שמאז שנדב הסתלק לפני כשבועיים ומשהו שוקי נמצא לבד, מה שהיה די מפתיע בהתחשב בכך שזה היה שוקי היפה עם הריבועים בבטן ואוסף היזיזים והחברים הגדול והלהוט שלו.
"איך זה שעדיין לא מצאת תחליף לנדב?" שאלתי, קצת בחוסר טקט.
"אני נח קצת. לפעמים צריך לעשות פסק זמן." משך שוקי בכתפיו, "איך הלך עם נאווה?"
"בסדר גמור. אכלנו צהרים עם הבנות וסיפרתי להן שעמנואל הסתלק, הן קיבלו את זה בצורה מאוד בוגרת. הייתי ממש גאה בהן, נעמה אמרה לי שהוא היה חמוד, אבל אני בטח אפגוש בקרוב מישהו קצת יותר בוגר שיתאים לי, ויובל נתנה לי נשיקה ואמרה לי שהיא אוהבת אותי."
שוקי חייך ואמר שהבנות שלי ממש מתוקות, ואיזה מזל שהן לא דומות לי אלא לאימא שלהן.
"תודה רבה, רשע שכמוך." העמדתי פנים שאני מכניס לו אגרוף והוא לכד את ידי והדף אותי לעבר הקיר. "אתה חוזר לאישה?"
"לא. היא לא רוצה אותי בחזרה. היא רוצה בעל שיהיה שותף שלה לחיים בכל המובנים, לא רק בתשלום חשבונות וגידול הבנות."
"נו, מי לא רוצה שותף כזה?" נאנח שוקי והרפה ממני, "הנה, קח את החוברת הזאת שמספרת קצת על החברה שאני עובד בה. יש לך ראיון מחר על הבוקר, ניסע יחד ואני אציג אותך בפני כולם. תקרא הכול כדי שתעשה על הבוס רושם טוב, אולי אני אקבל בזכות זה בונוס, ועכשיו עוף מפה, אני צריך לעבוד."
"אחלה! תודה, אחרי שתגמור לעבוד תקפוץ אלי למטה ונאכל יחד ארוחת ערב?"
"כן, בסדר. תכין חביתה עם טונה וטוסטים."
"בתנאי שאתה רוחץ כלים."
"עשינו עסק, יאללה ביי."
"ביי שוקי, ותודה."
"לך כבר, נודניק."
הלכתי לדירה שלי, קראתי את החוברת, הכנתי חביתה עם טונה וטוסטים, אכלנו יחד ואחר כך הלכנו לטייל כדי למתוח את הרגליים ושוקי סיפר לי על החברה ועל האנשים שהוא עובד איתם. אחרי הטיול חזרנו לדירה שלי, ראינו קצת טלוויזיה יחד ואחר כך שאלתי את שוקי מה דעתו להישאר לישון איתי.
"למה לי?" הוא שאל, לקח את כף רגלי היחפה בידו והחל מעסה אותה בעדינות.
"כי אני אכין לך קפה בבוקר."
"רק קפה?" לקח שוקי את כף רגלי השנייה בידו.
"ועוגה, אני אביא לך אותם למיטה על מגש עם מפית."
"ומה עם הלחצים?"
"יטופלו."
"מתי?"
"מתי שתרצה." גנחתי, כי הוא עיסה את כף רגלי ממש נהדר וזה היה לא רק נעים אלא גם מחרמן להפליא.
"אני תמיד רוצה." חייך שוקי.
"כן, גם אני, בוא כבר למיטה יהושע."
"לפקודתך יחזקאל."
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
