הכל סיפורים

הביצה

חברת ההייטק הקטנה שבה עבד שוקי מצאה חן בעיני ממבט ראשון דווקא כי היא שכנה בבניין קטן ומרופט, בשכונה צפונית נידחת מעט, והייתה חסרת כל יומרות עיצוביות. לא היו שם עציצים או מחיצות הדורות בין שולחנות העבודה הפשוטים, הרצפות היו סתם בלטות דהויות בלי שטיחים מקיר לקיר, ושום מכונת אספרסו יוקרתית לא נראתה במטבח הקטן והצפוף.

במקום הזה שתו נס קפה ואכלו ואפלות, לאיש לא היה אכפת אם אתה איש צוות או סוציומט, ומה שאתה עושה מחוץ למשרד היה עסקך הפרטי. גם אם העדפת להישאר בבית ולעבוד משם זה היה בסדר מצידם. לאיש לא היה אכפת מי ומה אתה, כל זמן שעשית את מלאכתך הניחו לך לנפשך.

כל זה הובהר לי עוד בראיון העבודה הראשון, שהיה גם האחרון, כי אחרי שאמרתי שזה בדיוק מה שאני מחפש - מקום עבודה נטו בלי תרבות ארגונית מעיקה, חופשות משותפות שיאלצו אותי לבלות עם הקולגות שלי גם אחרי שעות העבודה ושאר קשקושים מודרניים שידחפו לי לחיים בלי רשות - לחץ הבוס את ידי בשמחה ואמר לי שהתקבלתי.

הייתה רק בעיה אחת קטנה – המשכורת.

לא שהשכר שהציעו לי לא היה הוגן, יחסית לשעות העבודה הסבירות שהיה עלי לעבוד זה היה שכר מכובד, אבל בשביל אדם שצריך לשלם שכר דירה ומזונות זה היה מעט מידי.

בכל זאת חשבתי שהיתרונות של העבודה עולים על החיסרון הפעוט הזה, אמרתי שאני אשמח מאוד לעבוד שם, חתמתי על חוזה וחזרתי הביתה עם שוקי שחייך כל הדרך הביתה, חיוך שנעלם כשאמרתי לו שאני מתכנן לעבור דירה מהר ככל האפשר.

"למה?" נפלו פניו, "חשבתי שאתה אוהב לגור כאן?"

"אני אוהב, אבל אני צריך לשלם לנאווה דמי מזונות על הבנות שלי. אני לא אעמוד גם בזה וגם בתשלום שכר דירה."

"אני מבין." אמר שוקי לאיטו, מבטינו נפגשו ולרגע הייתה לי הרגשה שאני מסוגל לקרוא את מחשבותיו, קראתי וקצת נבהלתי. לאן נעלם ההומו המקצועי קר המזג וחד הלשון שהציג בפני את חוקי הביצה והסביר לי בפירוט כל כך משכנע מה מתאים ומה לא מתאים בעולם החדש אליו נקלעתי?

השיעורים שהוא נתן לי היו מאלפים מאוד, למדתי אותם בשקידה ואני בטוח שמגורים של בחור שווה ומדהים כמו שוקי עם ויאז'ה מסוגי נחשבו ללא מתאים ענק ומהדהד!

"מה אתה מבין שוקי?" נגעתי בברכו כדי להעיר אותו משרעפיו, "על מה אתה חושב?"

הוא חייך, "אני מקווה שאני חושב על מה שאתה חושב." התחכם.

"אני חושב על הכנסת שותף לדירה, אולי, אם הבנות ישנו על הספה בסלון.... אתה מכיר מישהו שרוצה להשכיר חדר אצל דוב קשיש יד ראשונה?"

"כן, אני." הניח שוקי את כפו על כף ידי שהייתה מונחת עדיין על ברכו.

"שוקי, אתה החבר הכי טוב שלי, אתה החבר היחיד שלי בעצם, אתה בטוח שזה רעיון טוב שנהיה שותפים לדירה?" הבטתי בחשש בפניו, כל פעם הייתי מופתע מחדש כמה הוא נאה, הוא היה יכול להשיג כל אחד, מה הוא מחפש אצלי דווקא?

"מה, אני לא מספיק צעיר ויפה בשבילך?" התפרץ שוקי בזעם שהדהים אותי.

נרתעתי, מופתע. "אל תדבר שטויות. אתה יודע שאתה מדהים, למה אתה כועס עלי?"

"לא יודע, סתם. אני לא כועס עליך, אני כועס על עצמי."

"למה? מה עשית?"

"עזוב, לא חשוב. זה מסובך. תראה, לא מתאים לי לגור לבד ועכשיו, אחרי שנדב עזב סופית... אנחנו מסתדרים טוב, נכון? נמאס לי כבר מכל הילדים הדפוקים האלו, אני רוצה לגור אתך כי אתה בן אדם בוגר ורציני ו... טוב, אתה לא חייב, אבל אם תרצה אז נוכל... נעים לי לישון אתך ואני חושב שגם אתה... אז אתה רוצה או לא?" הביט בי במבט חרד שגילה לי להפתעתי שמתחת לפסאדה של שוקי היפה והבטוח בעצמו, הגבר הצעיר והסקסי עם הגוף המעוצב והשרירי מסתתר ילד ביישן ולא בטוח שפוחד מדחייה. הכרתי אותו מיד, גם אצלי, בתוך הגוף הדובי והשעיר, מאחורי הקרחת והקמטים שכבר התחילו להיווצר על פני, התחבא חזי קטן, ביישן וחסר ביטחון. ילד בודד שהקפדתי לכלוא בפנים כדי שלא יסגיר אותי.

מאוד נגע לליבי ששוקי הניח לי לראות, ולו רק לשנייה, את החלק הרך והפגיע שלו, ובאמת היה לי נעים לישון איתו - ולא רק לישון – השכל הישר אמר לי שהוא ימאס בי במהרה ואני בטח אפגע עוד פעם. נו, אז מה? ולהיות לבד טוב יותר? העיקר שיהיה לי שותף לדירה שיקל על הנטל הכספי וישתה איתי קפה בבוקר.

"זו הצעה נהדרת שוקי, אני ממש מודה לך. אם אתה מעדיף שאני אעבור לדירה שלך כדי לחסוך לך את האריזה גם זה בסדר מבחינתי."

"מה שאני מעדיף זה שתיתן לי חיבוק ותגיד לי שאתה רוצה לגור איתי בלי שום קשר לבעיות הכספיות שלך."

קמתי וחיבקתי אותו, אמרתי לו שבלי שום קשר לבעיות הכספיות שלי לכבוד יהיה לי להיות שותף שלו לדירה, "ואני רוצה להזכיר לך." הוספתי, "שגם לפני שהיו לי בעיות כספיות היינו הרבה ביחד."

"כן, כי עמנואל היקר שלך לא שם עליך והיה לך חרא איתו במיטה." העיר שוקי במעין מרירות נושכנית. העובדה שהוא אמר את האמת לא הפחיתה את הכאב שגרמו לי דבריו.

הדפתי אותי מעלי, מנסה להפסיק את החיבוק, אבל הוא לא הניח לי להתרחק ממנו. "סליחה חזי." לחש לתוך אוזני, "לא התכוונתי, אל תכעס בבקשה."

איך יכולתי לכעוס עליו? הוא היה ידידי היחיד, הגבר היחיד שרצה לישון מחובק איתי וקיבל אותי כפי שאני - שעיר ושמנמן, לא צעיר ולא עשיר.

"זה בסדר, אתה צודק, התנהגתי כמו טיפש עם עמנואל, די לחפור על הנושא הזה. יאללה, בוא נתחיל להתארגן, שנלך לדבר עם בעל הבית?"

"לא צריך. אני יודע שהוא יגיד שחתמנו חוזה ושאני צריך להביא מישהו שיחליף אותי וישלם את אותו שכר דירה אחרת הוא לא מסכים."

"אז מה יהיה?"

"אל תדאג, אני אטפל בזה. קדימה, תנתק את המחשב שלי, אני הולך לארוז את הבגדים."

שוקי טיפל בבעיה של הדירה שלו ביעילותו הרגילה וכמה ימים אחרי שעבר לגור איתי הופיע שגיא - המחליף שלו - ומיד אחרי שהמשאית שהביאה את חפציו נסעה לדרכה עשה סיבוב בין השכנים והציג את עצמו.

"אני שגיא פלד." חייך אלי חיוך מסנוור ולחץ את ידי לחיצה גברית מדויקת, "אז מה, אתה ושוקי יחד?" הרים גבות משתוממות, מעוצבות בשלמות מעוררת התפעלות שהתקמרו מעל עיניים כחולות בצבע מדהים שאיכשהו לא נראה לגמרי טבעי, אולי כי עורו היה שזוף להפליא למרות שהיינו בשלהי החורף.

"אנחנו רק שותפים לדירה." העמדתי דברים על דיוקם.

"היי שגיא." צץ שוקי מאחורי, הדף אותי קלות בכתפו הצידה ונתקע ביני לבין שגיא כאילו ניסה להסתיר אותי, "הכול בסדר? יש בעיות עם הדירה?"

"הכול מושלם." אמר שגיא בחביבות, "אני עושה סיבוב להכרת השכנים."

"בשביל מה? אתה הרי מכיר פה את כולם, את אורי כבר פגשת מזמן, וגם את שרון." אמר שוקי והיה משהו קריר ומתכתי בקולו שרמז לי שאופן ההיכרות של שגיא עם שרון הצעיר לא הייתה בדיוק לרוחו.

"נו, בחייך שוקי, איך יכולתי לדעת שהילד ... הייתי מסטול ובמועדון הזה היה כל כך חשוך. אל תעשה עניין משטויות, שנינו נהנינו ואני די בטוח ששמתי גומי."

"די בטוח זה לא מספיק טוב, ובשירותים היה אור די חזק."

"באמת?" הופתעתי, "איך אתה יודע? גם אתה היית שם?"

"חזי, אני חושב שהפשטידה נשרפת." הדף אותי שוקי לתוך הדירה וסגר את הדלת, אבל עוד הספקתי לשמוע את שגיא שואל בלגלוג אם בגלל הויאז'ה הזו הוא נעשה פתאום אימא תרזה חפרנית ומנג'סת.

"אין לזה שום קשר לחזי, הילד היה שפוך לגמרי ואתה ניצלת את זה ופשוט התנפלת עליו." התרגז שוקי.

"אוי, תנוחי כבר." צחק שגיא ואז הרחתי שהפשטידה באמת מתחילה להיחרך, רצתי למטבח ולא שמעתי את המשך הויכוח.

שאלתי אחר כך את שוקי איך הוא הכיר את שגיא ומה הסיפור שלהם, אבל הוא התחמק מתשובה והסתפק בכך שאמר ששגיא הוא דוגמא להומו מקצועי מהסוג המתועב ביותר ושאזהר ממנו.

"שוקי השתנה לאחרונה." העיר אורי שבא עם מחיצה יפנית מבודדת לעזור לי להפוך את הסלון שלנו לחדר עבודה.

"אולי עדיף שאני אשים את הבנות לישון בסלון ונכניס את המחשבים לחדר שלהן?" שאלתי.

"לא, לא. הן צריכות פרטיות ובכל מקרה אתם צריכים חדר שינה נוסף, שיהיה, זה חשוב יותר מסלון שלא עושים בו שום דבר חוץ מלראות טלוויזיה. הנה, תראה איזה יופי, המחיצה היפנית הזו מחלקת את החדר בצורה מושלמת. תעזור לי להזיז את הספה."

עזרתי לו ותוך כדי כך ניסיתי לשאוב ממנו קצת מידע בקשר לשגיא.

"תשאל את שוקי, לא אותי, שגיא הוא האקס שלו, לא שלי."

"באמת? לא ידעתי."

"יש המון דברים שאתה לא יודע חזי, ויכול להיות שככה עדיף, אתה לא רוצה באמת לבוסס בביצה הזו."

"אני רק מנסה להבין מי נגד מי." מחיתי.

"כולם נגד כולם, על כולם, עם כולם, בתוך הפה והתחת של כולם, ואם לא תיזהר זה יקרה גם לך. עזוב, אתה יותר חמוד כמו שאתה עכשיו, תמים כזה שלא ממש מבין מה קורה."

"אני לא רוצה להיות חמוד וטמבל, אני רוצה להבין."

"מה אתה רוצה להבין?" שאל שרון שהגיע מהלימודים עייף ורעב, כמו תמיד, והשליך את ילקוטו על הרצפה לפני שצנח על הספה בפישוט רגלים.

"אני רוצה להבין מה קורה בביצה, מה הסיפור עם שגיא?"

"הוא מניאק, אבל בזכותו הכרתי את אורי." חייך שרון.

"שתוק כבר ולך לעשות שיעורים. אין לך איזה מבחן להתכונן אליו?"

"כן אימא, אני כבר הולך." השתרך שרון החוצה, לא לפני שהוציא לנו לשון כדי שנדע שהוא לא מרוצה.

"החוצפן הזה! נמאס לי כבר לגדל אותו." התפרץ אורי ואחר כך צחק, "הוא ילד טיפש ואני טיפש גדול עוד יותר, אבל איך אפשר להתאפק?"

"גם אתה אוהב צעירים?"

"מי לא? חוץ מהסוטים האלו שאוהבים להזדיין עם אבא ושמתחרמנים משער לבן ומקמטים כולם רוצים צעירים, חטובים עם עור חלק שיכולים להעמיד את הזין שלוש פעמים בשעה."

"שלוש פעמים בשעה זה קצת יותר מידי בשבילי." נאנחתי.

"באמת?" צחק אורי, "אולי אתה צריך להתחיל לקחת ויאגרה?"

"אני בסדר אורי, אל תדאג."

אורי בחן אותי במבט פיקחי. "אחרי שעמנואל הסתלק היית קצת מדוכא, נכון? אבל נדמה לי שעבר לך."

"בטח שהייתי מדוכא, בדיוק קמתי מהשבעה של אימא שלי." הערתי בחמצמצות.

"כן, אני יודע מאמי, מתאים לזונה כמוהו לעשות תרגיל כזה."

"למה אתה קורא לו זונה אורי?"

"כי ככה קוראים למי שמקבל כסף על סקס."

"אני לא שילמתי לו על סקס."

"לא, אבל נתת לו לגור אצלך חינם וקנית לו בגדים ומתנות. היית שוגר דדי מושלם למרות שהוא לא ממש השקיע בך, אני מקווה שעם שוקי המצב קצת יותר נורמאלי."

הרגשתי שלחיי לוהטות מבושה ומכעס. "זה לא עסקך אורי."

"אני לא סתם רכלן חזי, זאת אומרת, אני כן רכלן, אני אוהב לדעת מה קורה אצל כולם, אבל במקרה של שוקי אני גם חבר שדואג לו."

"אין לך מה לדאוג לו, הוא בסדר."

"אם אתה אומר... תגיד, מותר לשאול אותך משהו?"

"עדיף שלא."

"אני חייב חזי. תראה, אני יודע שאני מעצבן ומביך אותך, אבל שוקי באמת חבר שלי, הכרתי אותו עוד בצבא ו... טוב, הוא ממש חבר, בחורים באים והולכים, אבל כמה חברים כבר יש לי? מעט מאוד. אני באמת דואג לו ואני חושב... יש לי הרגשה שהוא כאילו... כאילו התאהב בך."

"אל תדבר שטויות, מה כבר יש לו לאהוב בי?"

"האמת, לא יודע. תגיד, הוא פסיבי או אקטיבי איתך?"

"זה ממש, אבל ממש לא עסקך אורי!" התלהטתי, "מה פתאום אתה שואל שאלות כאלו?"

אורי התיישב על הספה ומשך אותי כדי שאשב לצידו. "כי הוא חבר שלי." חזר ואמר בקול חרישי, מקרב את פני לפניו, "אני מכיר אותו, הוא נראה טיפוס בטוח כזה, עליז, שחצן, כולם על הזין שלי, אבל הוא לא באמת כזה חזי, הוא מסתיר את זה, אבל הוא בחור רגיש עם נשמה ענקית. אם הוא פסיבי אתך מידי פעם זה סימן שהוא מאוד בוטח בך ומוכן לתת לך את הלב, אל תפגע בו בגלל שהחרא הקטן הזה שבר לך את הלב."

"החרא הקטן זה עמנואל?" שאלתי, קומץ אגרופים מרוב זעם.

"כן, ואני לא סתם מלכלך חזי. אני יודע שבאמת אהבת אותו, אבל לא היה לך מושג מי הוא ולאף אחד לא היה אומץ לגלות לך. טוב, זה סיפור שנגמר, זה לא חשוב עכשיו, מה שרציתי להגיד לך זה שתהיה נחמד לשוקי כי לא מגיע לו שתפגע בו בגלל שעמנואל התעלל בך, בסדר?"

לא ידעתי איך לענות לו ולכן שתקתי קצת, חושב על דבריו, ולבסוף קמתי והתחלתי לגרור את המחיצה שאורי הביא לפינה שבה עמדו המחשבים שלי ושל שוקי. הוא הבין שהשיחה נגמרה, קם, תפס את הצד השני של המחיצה ועזר לי להרים אותה ומרגע זה ואילך לא דיברנו יותר על שום דבר חוץ מעיצוב הסלון.