יחסים סגורים
"אני חושב שארגנו הכול יפה מאוד." אמרתי לשוקי אחרי שסיימנו לסדר את כל החפצים שלנו במקום ולקבוע את כל סדרי הבית ברוח טובה וסובלנית ובלי עצבים. קבענו הכול ביחד, כל דבר היה נושא לדיון רציני, ממיקום המגבות במקלחת, ועד לארגון הכוסות לשתייה בארון מעל הכיור. אמנם פה ושם היו לנו כמה חילוקי דעות קטנים, אבל הם הסתיימו בקלות בפשרות שהתקבלו על דעת שנינו. הוא ויתר קצת והסכים שעדיף לשים את שואב האבק בארון ולא זרוק מתחת למיטה, ואני הבנתי שהוא צודק ומקומו של העציץ עם הדקל הננסי במרפסת ולא בסלון. אחרי כמה ימים של עבודה כל חפץ בבית הגיע למקומו בשלום ויכולנו סוף סוף לנוח.
"אני מרגיש כמעט נשוי לך." הצטחקתי אליו כשהתיישבנו בסופו של דבר על המרפסת עם כוסות קפה והנחנו רגלים עייפות על המעקה.
שוקי לכסן אלי מבט מהיר וחשאי וידעתי שהוא שוקל אם עדיף להגיד מה שהוא חושב או שאולי כדאי לשתוק.
"נו, תגיד כבר. אני יודע שאתה רוצה."
"אני לא יודע אם לא מוקדם מידי לדבר על זה, אם לא מתאים לך חזי אז תגיד."
"איך אני יכול לדעת אם מתאים לי אם אני לא יודע למה אתה מתכון? על מה רצית לדבר?"
"על היחסים שלנו." אמר שוקי באי נוחות, בוהה לתוך שאריות הקפה שלו.
"לדבר זה תמיד טוב, זה מה שאמרה לנו היועצת נישואים."
"אבל בסוף התגרשתם."
"כן, אבל לפחות נשארנו חברים. נו, תגיד, מה כבר יכול להיות?"
"אני פוחד שתתרגז ותגיד שאני מבלבל את המוח."
"אני מבטיח לא להתרגז, מה רצית להגיד?"
שוקי הניח את הכוס על השולחן ונשם נשימה עמוקה שמתחה את גופיית הטריקו השחורה שלו על חזהו הרחב, ושוב התפלאתי מה הגבר השרירי והמרשים הזה שמשך מבטים של גברים ונשים כאחת כשפסע ברחוב מחפש דווקא אצלי.
"אתה זוכר איך הסברתי לך שאין מונוגמיות אצל הומואים וכל זה?"
"בטח, חקקתי כל מילה על לוח ליבי. אתה הגורו שלי לענייני הומואים שוקי." חייכתי.
"לא גורו ולא נעלים." רטן שוקי בזעף, "הייתי רוצה שתשכח מה שאמרתי, זה דופק הכול אם כל הזמן בוגדים, החלטתי שאני רוצה לסגור את היחסים שלנו."
"באמת?" הופתעתי, "אתה בטוח? כי בקטע הזה שוקי אתה זה שיצא מופסד בגלל שאני בעצם... חוץ ממך ומעמנואל ... אתה יודע, אני עם הצורה שלי והגיל שלי ... מי בכלל יסתכל עלי?" תהיתי וסקרתי את פניו הנאות.
הוא לא היה יפיוף מתוק כמו עמנואל וליבי לא קיפץ למראה חיוכו, אבל הוא בהחלט היה בחור נאה עם פנים גבריים מושכים, חיוך נעים ומבט נבון. לא יכולתי להפסיק להתפלא, מה הוא מוצא בי?
"אני לא מבין מה אתה מוצא בי? בעוד כמה חודשים אני אמאס עליך לגמרי."
"אוף! שתוק כבר, טמבל." הדף אותי שוקי לעבר הקיר, תפס את פני בכפות ידיו הגדולות ונישק את פי בכוח.
"זאת לא תשובה." מחיתי וניסיתי להדוף אותו ממני.
הוא הניח לי מיד וחזר והתיישב נזוף בכיסאו. התיישבתי לצידו והנחתי את ידי על ברכו. "שוקי, תדבר איתי. מה הסיפור?"
"אין שום סיפור מיוחד." אמר שוקי, "זה רק שאני כבר בן שלושים ואחת, עוד מעט שלושים ושתיים ונמאס לי, פשוט נמאס לי מכל הסיפור הזה. רק אחרי שראיתי איך אתה מנסה להסתגל לחיים של הומו ולהשתלב בינינו ... רק אז פתאום הבנתי איזה חיים דפוקים אני חי. בהתחלה רק רציתי לעזור לך, להדריך אותך שלא תיפגע כמו שאני נפגעתי, ולאט לאט... אתה יודע, למדתי להכיר אותך, ראיתי איך אתה עם הבנות שלך ועם גרושתך, ואיך היית כל כך סבלני ומתוק עם עמנואל ו...." הוא נאנח, "פתאום הבנתי שאני מקנא, שגם אני רוצה... אתה מבין?"
"לא כל כך. מה אתה רוצה שוקי?"
הוא הניח את כפו על כפי, דוחק את אצבעותיו היפות והארוכות בין אצבעותיי, "אני רוצה מישהו שעוד לא התקלקל, בן אדם שיודע איך לאהוב מהלב, לא רוצה עוד ילד מפונק שחושב רק על בגדים ובילויים והרושם שהוא עושה במועדון, רוצה גבר עם נשמה, אתה מבין?"
הוא הניח יד על עורפי והביט ישר בעיני, מסמיך את מצחו למצחי, "אני יודע שמאוד אהבת אותו ובאמת כאב לי כשראיתי איך אתה סובל כשהוא עזב, אבל שמחתי שהוא הסתלק, מאוד שמחתי."
"אני מבין." אמרתי לאיטי, מנסה לעכל את דבריו, "אז אתה רוצה שנהיה כאילו ... שלא רק נגור יחד ונזדיין מידי פעם אלא גם ... שנהיה ממש זוג?"
"כן." הנהן שוקי, מביט בי במתיחות, "אני יודע שזה לא הוגן לבקש ממך דבר כזה, אתה כמעט לא הספקת לעשות כלום ואני כבר מיציתי, אבל תאמין לי, אם מתחילים לעשות סקס עם אחרים בסוף הכול מתפרק, ובדרך כלל מתפרק רע."
ליטפתי את לחיו. "אם אתה תוכל להתאפק שוקי אני לא חושב שלי תהיה בעיה, אחרי כל כך הרבה שנים של נישואים אני כבר מתוכנת למונוגאמיות."
"אף פעם לא בגדת באשתך?"
"לא." הודיתי, "זאת אומרת, חשבתי והסתכלתי, וחלמתי, ואחרי שהתחברתי לאינטרנט גם הייתי קצת בפורומים ובצ'אטים, אבל אף פעם לא עשיתי משהו אמיתי, אני לא חושב שאני מסוגל להיות עם בן אדם אחד ואחר כך לחזור הביתה ולישון עם אחר... וכל השקרים שצריך לספר... זה לא מתאים לי. נו, די, מה אתה צוחק? זו לא אשמתי שאני שקרן גרוע, זה החינוך של אימא. אתה יודע שהיא התאלמנה בגיל שלושים ולא הסכימה אף פעם לפגוש גבר אחר? דווקא הציעו לה, אבל היא לא רצתה לשמוע על זה, מבחינתה היא נשארה נשואה לו אפילו אחרי שהוא מת."
"ארבעים שנה לחיות לבד זה המון זמן."
"היא לא הייתה לבד, היה לה אותי, ואני זוכר שהיא תמיד אמרה שהיא פחדה להכניס גבר זר לבית כי היא חששה שאני לא אסתדר עם אבא חורג. היא כל כך אהבה את נאווה, וכל כך שמחה שהתחתנתי ... לפעמים יש לי הרגשה שהיא חלתה מרוב אכזבה ממני ושאם לא הייתי מתגרש היא עדיין הייתה חיה."
"יחזקאל, לא! אל תלך בכלל למקום הזה." מחה שוקי, "אין בזה טעם, אתה סתם מכאיב לעצמך."
"אתה צודק. בסדר, נו, בוא ניכנס, אנחנו עושים הצגות לשכנים."
נכנסנו ומיד הלכנו למיטה.
"שוקי, דיברתי עם אורי והוא אמר..."
"דיברתם עלי?" התרגז שוקי, "אני אכפכף את הרכלן הקטן הזה, הוא חתיכת שקרן, אל תאמין לאף מילה שלו."
"בסדר, אני לא מאמין."
"מה הוא אמר?"
"מה זה חשוב? הרי הוא שקרן."
"בכל זאת, תספר לי מה הוא אמר."
"הוא אמר שהוא חבר שלך, ושהוא דואג לך, ושהוא חושב..." שוקי הקשיב לי במתיחות גדולה מידי ולכן החלטתי שדיברתי די. "שכחתי מה הוא חושב, מה זה משנה? תגיד שוקי, איך אני יכול לדעת אם אני פסיבי או אקטיבי?"
שוקי שכח את אורי ופרץ בצחוק. "תנסה גם וגם ותחליט מה אתה הכי אוהב."
"ואם אני אוהב גם וגם? זה אומר שאני ורסיטלי?"
"זה אומר שאתה סקס מניאק. בוא הנה גם וגם שכמוך, ותביא אתך את הזין המדהים שלך."
"ידעתי, כל מה שמעניין אותך זה הזין שלי, עלי אתה לא חושב! ואתה זה שקורא לי סקס מניאק? באמת, הנוער בימינו." התגלגלנו במיטה, צוחקים, מתחבקים, מתנשקים, מנסים כל מיני תנוחות, עד שהתעייפנו ונרדמנו.
בחודשים שבאו אחר כך היינו עסוקים בבניית שגרת חיים שתהיה נוחה גם לי וגם לו. גיבשנו לוח תורנויות לניקיון, קניות ובישולים, התארגנו ככה שלא נעלה זה לזה על העצבים. שנינו הסכמנו שאנחנו לא חייבים לעשות הכל יחד, צריך שלכל אחד מאיתנו תהיה פינה משלו ככה שלא נתקל זה בזה כל הזמן. בבקרים השתדלנו ללכת למשרד לפי תורות – יום הוא ויום אני - ככה שלכל אחד מאיתנו היה זמן להיות לבד בבית.
בערבים שוקי יצא מידי פעם עם חברים ותמיד הזמין אותי להצטרף, אבל לא עשה סיפור אם העדפתי להישאר בבית עם ספר, או ללכת לישון מוקדם. נתנו זה לזה מרווח לנשום ואולי בגלל זה תמיד שמחנו לסיים את היום בשינה משותפת.
להפתעתי הרבה דווקא אחרי שהתחלנו לחיות יחד והפסקתי לחפש סקס פתאום היו לי כל מיני הצעות שחלקן היו מביכות וחלקן מצחיקות. חברים ומכרים של שוקי ניסו כנראה להבין מה הוא מצא בי והחליטו שהכי טוב לבדוק אותי אישית. פתאום גברים שבקושי הכרתי דחפו לי פתקים עם מספרי טלפון והצעות לכיסים, והנועזים נכנסו אחרי לשירותים וניסו לפתות אותי לסקס מהיר בו במקום, או לפחות לפגישה אתם במקום אחר.
לכולם סירבתי בנימוס, אם כי לפעמים התקשיתי בכך. איך אפשר להגיב בנימוס כשגבר שיכור דוחף לך יד למכנסים ומנסה לבדוק מה מתחבא לך בתחתונים?
כמה הגיבו בצורה די מגעילה כשהדפתי אותם והזכירו לי שאני סתם ויאז'ה שמנה, ואיך אני מעז לא לרצות אותם? הרוב סתם צחקו ועברו להציק למועמד הבא בתור. למרות שהיו אפילו כמה נחמדים שהתנצלו התחלתי לסלוד מגברים שיכורים. נשים שתויות היו הרבה יותר נחמדות מהומואים שיכורים, ובין כה וכה כל הסצנה הזו של בילוי במועדונים וריקודים התחילה לעייף אותי. היה לי בן זוג קבוע שרצה אותי תמיד, ומעולם לא היה עייף מידי לסקס, והרגשתי די מטופש בין כל הילדים המפזזים על רחבת הריקודים, שותים יותר מידי, מתמסטלים מכל מיני כימיקלים ומתמזמזים בפומבי בלי שום עכבות.
לאט לאט התחלתי להבין שאתה יכול להיות הומו גם בלי העניין הרעשני, היקר והמעיק הזה של בילויי סופי שבוע ונשארתי יותר ויותר בבית.
גם שם היו מקרים מביכים, בעיקר עם שגיא שפיתח מעין אובססיה כלפי, לא כי נדלק עלי, בכלל לא הייתי הטעם שלו - הייתי זקן, שעיר ושמן מידי לטעמו - והוא לא היסס להגיד לי את זה כל פעם אחרי שדחיתי אותו בחיוך, מסביר לו שוב שאני עם שוקי עכשיו ושהחלטנו על מונוגמיות.
שגיא ניסה לשכנע אותי שאני אידיוט לסרב לבחור מדהים כמוהו, וששוקי בטח בוגד בי על ימין ועל שמאל, והתעצבן כהוגן כשהגבתי במשיכת כתפיים אדישה.
לא סיפרתי אף פעם לשוקי על מעללי חבריו ומרעיו. לא לקחתי יותר מידי ברצינות את כל מה שהם אמרו, רובם היו בין כה וכה שיכורים ולמה לעורר מהומות ומריבות בגלל שטויות שישכחו למחרת?
שתקתי והמשכתי להתרחק לאט לאט מכל הקטע של הבילויים ההמוניים, מסתפק במסיבות פרטיות בלבד, ורק אצל אנשים שחיבבתי וידעתי שלא תהיה אצלם מוזיקה חזקה מידי. באופן מאוד לא מפתיע תמיד היה מדובר בגברים בגילי או מבוגרים יותר שאתם הייתה לי שפה משותפת.
זה לא שנעשיתי פתאום צדיק טהור וזך לבב, עדיין המשכתי להסתכל על בחורים צעירים, דקים ובהירי עור, ולהחסיר פעימה כשבעל עיניים תכולות ותלתלים בלונדיניים חייך אלי, אבל ידעתי שהם בשבילי כמו נרות חנוכה - לראותם בלבד. אני את מסיבת החנוכה שלי כבר חגגתי. נגסתי מלוא פי בסופגנייה מתוקה, קיבלתי כאב בטן רציני ועכשיו, אחרי שהחגיגה נגמרה והנרות כבו כל מה שנשאר לי זה להתענג על הזיכרונות, להסתכל באנחה מהצד במה שמעולם לא יהיה שלי עוד ולשתוק.
במובן מסוים חשבתי לעצמי חרש, שומר בזהירות את המחשבה הזו ביני לביני, אין הבדל כל כך גדול בין חיי כגבר נשוי לאישה, סטרייט מהוגן בימים והומו מתוסכל בלילות, לבין חיי כיום.
נכון, מאז גירושי הייתי הרבה פחות מתוסכל וחיבבתי מאוד את שוקי, חיבבתי אותו כמעט כמו שחיבבתי את אשתי אם כי איתו נהניתי הרבה יותר במיטה - בכל זאת, היה לו זין - אבל הידידות, החיבה, הנאמנות והנוחות שנוכחותו בחיי הרעיפה עלי היו דבר אחד, והטירוף המתוק של ההתאהבות וההתרגשות שהביא עמנואל לחיי היו דבר אחר לגמרי.
אני מודה שהתגעגעתי, בטח שכן, אבל בגיל של כמעט ארבעים אתה משלים שיש דברים שכבר לא יקרו לך יותר, דברים כמו להעמיד את הזין יותר מפעמיים בלילה, או לגדל רעמת שערות, או להיות מאוהב עד כלות בנער צעיר ויפה שהיית צריך לאהוב כשהיית בגילו ולא העזת.
לא גיליתי לשוקי את המחשבות הללו שנחו להן בשקט בירכתי מוחי, מבצבצות להן מידי פעם מחדש, בעיקר אחרי שהייתי חולם שוב על עמנואל חלומות שהיו גורמים לי להתעורר חרמן ומתנשם, ולשלוח יד אל שוקי שתמיד שמח להתעורר בצורה כזו, ולא חקר מה בדיוק גרם לי להתחרמן עליו עם עלות השחר.
אולי היה אבק של בגידה בשתיקה שלי, אבל לכל אחד יש זכות לקצת פרטיות בחייו, ומה יותר פרטי מזיכרונותיו של בן אדם? הרי גם שוקי לא סיפר לי אף פעם מה בדיוק קרה בינו לבין שגיא, איך הם נפרדו ולמה הם מתנהגים בקרירות זה כלפי זה?
דווקא ניסיתי לשאול, אבל שוקי התחמק באלגנטיות והסב את הנושא לכיוון אחר.
"נפרדתם בגלל ששגיא תקף את שרון בשירותים של המועדון?"
"לא, נפרדנו עוד קודם, אבל עד אז היינו ביחסים די טובים. המקרה הזה הוכיח לי שהוא לא האיש שחשבתי שהוא, זה הכול." סתם ולא פירש.
לא הרפיתי והמשכתי לחקור, "אז ככה אורי פגש את שרון? שגיא התנפל עליו ואורי הציל אותו?"
"זה לא היה כל כך דרמטי חזי, אל תגזים. זה קרה לפני שנה ומשהו, שרון היה אז בן פחות משש עשרה, ברח מהבית במושב כדי להיכנס למועדון של הומואים, וכמובן שהשומר לא הסכים להכניס אותו בלי תעודת זהות. אורי ריחם עליו והכניס אותו איתו כי מותר לקטינים להיכנס רק עם מלווה והם באמת רקדו קצת יחד ודי נהנו, ואז שרון הלך להשתין וחזר בוכה עם חולצה קרועה. אורי לקח אותו הביתה ומאז הוא פשוט נשאר אצלו. רק כמה ימים אחר כך התברר ששגיא התנפל עליו וניסה ... לא יודע בדיוק מה הוא ניסה, שגיא טוען שהוא היה שיכור והוא בקושי זוכר מה קרה, ושרון מסרב לדבר על זה, אומר שלא היה כלום בעצם ושהוא סתם נבהל וזהו."
"אולי זה לא היה רעיון טוב להביא לפה את שגיא?"
"זה לא היה רעיון שלי. הוא שמע במקרה שאני מחפש מישהו שיכנס לדירה במקומי וסידר הכול בעצמו עם בעל הבית. נראה לך שהייתי פונה אליו? אולי הייתי צריך להתנגד, אבל שרון אמר שזה בסדר, ואני לא עשיתי מזה סיפור כי הייתי לחוץ לעבור לגור אתך. סך הכול שגיא שכן מאוד שקט, הוא לא מפריע לך, נכון?"
"לא, כמעט שלא." חייכתי חיוך מרגיע.
אולי טעיתי כשלא סיפרתי לשוקי למה האקס שלו לא מפריע לי רק כמעט, אבל מצד שני הוא לא שאל למה כוונתי במילה כמעט ולא רציתי לעורר סתם בעיות. אולי, אם הייתי מדבר זה היה משנה את מהלך העניינים, ואולי לא? לך תדע.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
