הכל סיפורים

הבדיקה

אחרי שלושה חודשים יחד הלכנו לעשות בדיקת דם. לכאורה תהליך פשוט ולא מסובך, אבל כשהגענו למרפאה גיליתי שאני מתוח מאוד ושוקי, שבדרך כלל היה מרגיע אותי ומדריך אותי כשהייתי נלחץ, היה הפעם מתוח עוד יותר.

"זו רק בדיקת דם." הנחתי יד על זרועו ששמש הקיץ השחימה לגוון זהבהב מעורר תאבון, "זו לא פעם ראשונה שעושים לך בדיקת דם."

"כן, אבל זו בדיקה מיוחדת."

"מה, לא נבדקת לאיידס אף פעם קודם?"

"בטח שכן, זו הפעם הרביעית שאני נבדק וזה לא נעשה קל יותר עם הזמן."

"בשבילי זו הפעם הראשונה ואני מקווה שגם האחרונה. אני שונא שדוקרים אותי, תבטיח לא לצחוק ממני אם אני אתעלף."

"אתה לא תתעלף. כשדוקרים אותך תסתכל הצידה ותנשום עמוק, יהיה בסדר."

מילאתי שאלון מביך וחטטני מידי לטעמי, הסתכלתי הצידה, נשמתי עמוק והנחתי לשוקי לטפל בצמר הגפן הלח שהאחות החביבה הניחה על החור שחוררה בשקע מרפקי כך שלא נחשפתי למראה של אפילו טיפה אחת מדמי, ובכל זאת חשתי מסוחרר ועצבני גם אחרי שחזרנו הביתה.

"אני לא מבין למה צריך לחכות שבוע לתשובה?"

"שבוע זה עוד טוב, פעם היו מחכים יותר."

"אני לא אתפלא אם היו אנשים שחטפו התקף לב מרוב מתח בזמן שחיכו לתשובה." רטנתי, עובר במוחי שוב ושוב על כל הפעמים בהן הייתי עלול להדבק. לא היו הרבה כאלו, שכחתי קונדום רק עם עמנואל שאיתו הסתפקתי רק במציצות, ובאינטרנט היה כתוב במפורש שדי קשה להידבק ממין אוראלי. עם שוקי אף פעם לא שכחנו קונדום, אבל מצד שני היה כתוב שם, באתר מפחיד אחד, שהקונדום לא מגן במאה אחוז, ושנינו אהבנו חדירות ולפעמים היינו קצת פראיים, והייתה הפעם ההיא שהקונדום החליק וכמעט נפל .... ומה אם נדבקתי? מה אני אספר לנאווה? אם אני אהיה חולה איידס היא בטח לא תניח לי להתקרב יותר לבנות שלי.

"תפסיק להיות לחוץ כזה, אתה תפחיד את הילדות עם הפרצופים שלך." נזף בי שוקי שהיה לחוץ בדיוק כמוני.

"לא בא לי ללכת איתן לים, לך אתה לבד."

"בשום פנים ואופן לא, שנינו הולכים יחד כמו שהחלטנו." התעקש שוקי, ולפני שהתחיל להתפתח ויכוח הילדות הגיעו עם נאווה שמיהרה מאוד כי החבר החדש שלה, גם הוא גרוש עם שני בנים (הגמדים המפונקים כנתה אותם נעמה בבוז), חיכה לה בקוצר רוח באוטו עם צאצאיו.

"שלום שוקי." הן קראו יחד במקהלה, חייכו אליו חיוך מתוק ורצו להחליף לבגדי ים.

"תחייך." תקע בי שוקי מרפק כועס, "אנחנו הולכים לים, לא ללוויה."

העליתי על פני חיוך אומלל וניסיתי ליהנות, או לפחות להיראות כמי שנהנה, למרות שהרגשתי פתאום מבוהל ואומלל מאוד.

מה לכל הרוחות והשדים עוללתי לחיי - אשתי יושבת בין שני ילדים זרים, מובלת לאי שם במכוניתו של גבר שהוא לא אני בעוד אני הולך עם בנותיי לים עם המאהב שלי? – איך הגעתי למצב הזה? למה כולנו מנסים להתנהג כאילו כל המצב הזה לגמרי נורמאלי בשעה שברור שזה פשוט טירוף. הייתה לי משפחה יפה ורגילה ובגלל שהנחתי לזין שלי להוביל אותי הרסתי את חיי, טרפתי את חייהן של נאווה ושל הבנות והעמדתי את עצמי בסכנת חיים.

למה אני משחק מטקות עם נעמה למרות שמה שבאמת שמתחשק לי לעשות זה להשתטח על החול החם ולילל שבא לי למות?

אני צריך אשפוז בבית משוגעים, לא קרם שיזוף וקרטיב.

אחרי שהילדות העייפות מיום הבילוי נרדמו בחדרן ניסיתי לחלוק עם שוקי את תחושותיי, זו הייתה טעות. הוא היה מתוח מאוד בגלל ההמתנה לגזר הדין - כפי שהוא קרא לתקופה הזו - והתפרץ עלי בצורה לא אופיינית לו.

"תפסיק לרחם על עצמך, אף אחד לא הכריח אותך לעזוב את הבית, ומתי תפסיק לקרוא לנאווה אשתי? אתם כבר לא יחד כמעט שנה."

"כמעט שנה?" התרגזתי, "אתה כזה הומו! כל חודש אצלכם נחשב לעשור. אני עם האישה הזו מעל עשרים שנה, הבאנו יחד ילדים, גידלנו אותם, עברנו ביחד דברים שלהומואים אין בכלל מושג עליהם, לא פלא שככה נראים הזוגות בקהילה הדפוקה הזו, מה כבר יכול לחבר שני גברים אחרי שהחרמנות עוברת? אוסף הפורנו שלהם? היה לי עולם שלם איתה ושברתי אותו בגלל אשליה טיפשית של חופש ואהבה. עזבתי את הבית וכל מה שקיבלתי זה כמה דקות של סקס מטונף ועכשיו אני יושב פה כמו אידיוט ופוחד בגלל בדיקת דם שלא הייתי חולם לעבור אם הייתי נשאר בבית כמו בן אדם נורמאלי."

שוקי נפגע מאוד מדברי והעיר בנבזות שאני עוד יכול לחזור אם אני רוצה, הוא בטוח שיש המון רווקות מתוסכלות שיראו אפילו באחד כמוני מציאה נפלאה, וישמחו להביא איתי עוד ילדים ולבנות איתי עוד עולם שלם של זוגיות סטרייטית חונקת ומאושרת, ושיהיה לי בהצלחה! והסתלק מהבית בדפיקת דלת.

אחרי שהוא הלך, אלוהים יודע לאן, חיטטתי בארון התרופות, מצאתי קופסת כדורי ואליום שהייתה שייכת לאימא שלי וניסיתי לקרוא מה תאריך התפוגה שלהם. גיליתי, מתוסכל, שאני לא מצליח לפענח את הכתוב וכנראה שלא יעזור לי כלום, אני אאלץ להיכנע לגילי ולהרכיב משקפיים. רק זה עוד היה חסר לי, חשבתי לקחתי כדור בתקווה שהוא יעבוד כמו שצריך ולא ירעיל אותי, ואחרי שהתהפכתי הלוך ושוב נרדמתי.

התעוררתי בבוקר עם גב שרוף ודואב, פה יבש וכאב ראש ושמעתי את שוקי מגיש לבנות ארוחת בוקר ומתבדח אתן. הוא היה כל כך נחמד ומצחיק, נזכרתי בדברים האיומים שאמרתי לו והתכווצתי מבושה.

"הנה התעוררת סוף סוף." נכנס שוקי לחדר השינה עם קפה ועוגה, נראה חמוד וסקסי עם סינר משובץ וגופייה אדומה שהבליטה את השיזוף היפה שלו, "איך אתה מרגיש?"

"נשרף לי הגב בים ואני חושב שאני צריך משקפי קריאה." דיווחתי לו באומללות, "תודה שאתה מטפל בבנות, אני מקווה שהן לא מציקות לך."

"הן מקסימות, אל תדאג. הנה, יש לי פה משהו שירגיע לך את השיזוף." שלף שוקי שפופרת של ג'ל ירקרק והחל למרוח בעדינות את גבי. "אני לא מבין איך בן אדם שלא הוריד כמעט חולצה נשרף ככה, יש לך עור של אשכנזי חזי."

"אני יודע, סליחה שהייתי כזה מגעיל בלילה, לא התכוונתי."

"זה בסדר, זכותך לקבל מצבי רוח מידי פעם, זה קורה לכל אחד." נישק שוקי את עורפי והחל למרוח גם אותו בג'ל הקריר.

"לאן הלכת?"

ידו קפאה לשנייה על עורי ואחר כך המשיכה לעסות אותו בתנועות מעגליות עדינות, "לשום מקום. סתם הסתובבתי עד שנרגעתי וחזרתי הביתה. תשתה את הקפה שלך, הוא מתקרר."

שתיתי את הקפה ואחר כך לקחנו את הבנות והלכנו לטייל, בצהרים אכלנו במסעדה ואחר כך ראינו סרט רומנטי טיפשי שגרם הנאה לכולנו ושכחנו לגמרי מכל הריב.

יומיים אחר כך קיבלנו תשובה שלילית וחזרנו הביתה מאושרים מאוד, עלינו במדרגות יד ביד, צוחקים, מרגישים כאילו ירדה לנו אבן מהלב, ופתאום נפתחה דלת דירתו של שגיא והוא יצא, לבוש רק במכנסיים קצרים, חושף גוף מדהים - חלק, שזוף ושרירי כמו של דוגמן תחתונים - הביט בשוקי וחייך, "לפי הצחוק אני מבין שהכול בסדר." אמר, מתעלם מנוכחותי כאילו הייתי שקוף.

שוקי הביט אליו מלמטה למעלה במבט רציני שלא הצלחתי לפענח, "כן, תודה, קיבלנו תשובה שלילית. נכון לעכשיו הכול בסדר."

חיוכו של שגיא התרחב וכלל גם אותי, זה היה חיוך של שמחה לאיד, חיוך שהייתה בו שמחת ניצחון לועגת. "על לא דבר שוקי, העונג היה כולו שלי." סח בנועם, הסתובב ונכנס לאיטו לדירתו, מעניק לנו כמחוות פרידה מראה מרהיב עין של ישבן גברי מחוטב מהודק במכנסים צהובים מבריקים.

יש רגעים כאלו בחיים - פתאום צונחת עליך מעין השראה ואתה פשוט יודע. בקומיקס מציינים רגע כזה בציור נורה מעל ראשו של הגיבור, במציאות האפרורית בה כולנו חיים בדרך כלל אין נורות שמופיעות יש מאין, אבל זה לא מפחית את עוצמת הרגע - אתה רואה משהו, קולט מחווה, שומע צליל, מריח משהו ופתאום אתה יודע בביטחון גמור משהו שלא היית אמור לדעת ובכל זאת הוא ברור לך לחלוטין. הרגע הזה דומה בעוצמתו להתאהבות פתאומית, מין שנייה אחת קטנה שבה הכול משתנה לך פתאום וזה מה שחשתי כשהדלת נסגרה מאחורי ישבנו של שגיא.

"אצלו היית בלילה הזה שרבנו ואתה הלכת מהבית, נכון?"

שוקי לא ניסה להכחיש. "כן, אני מצטער חזי, תכננתי סתם להסתובב ולהירגע, אבל היה אצלו אור ו... פעם הייתי מאוד מאוד מאוהב בו. אחרי שזה נגמר קיוויתי שנישאר לפחות ידידים וגם זה לא הלך... הרבה זמן כעסתי בגלל כל מיני דברים מכוערים ששמעתי עליו, אבל אחרי שהיית מגעיל כזה אלי הייתי צריך ... רציתי מישהו שמכיר אותי באמת. בגלל זה דפקתי לו בדלת ו... זהו, אין לזה שום קשר אליך ואלי, זה סתם משהו שקרה בלילה דפוק אחד."

"השתמשת בקונדום?" שאלתי, מקווה שהוא יגיד שמה פתאום, הם רק דיברו, מקסימום התחבקו קצת, אבל הוא עצם את עיניו הניד בראשו לאות הן, הלך לחדר השינה ונזרק על המיטה.

התיישבתי במרפסת, שמתי רגלים על המעקה וניסיתי להבין מה אני מרגיש. קודם כל כעסתי, קצת על עצמי, קצת עליו, ואחר כך התפלאתי למה אני כועס בעצם, וממתי אני מקנא לבחור הזה, באיזו זכות? ומה אני אמור לעשות עכשיו? סקנדל, מהומה, ריב, בכי, מכות?

רק המחשבה על זה עייפה אותי מאוד.

קמתי ונדדתי לחדר השינה. שוקי שכב שם בבגדיו, ידו מוטלת על עיניו, מסתירה את רוב פניו. הוא נראה אומלל וכנוע מאוד. התיישבתי לצידו והנחתי יד על בטנו. הוא הסיר את זרועו מפניו והביט בי.

"אז מה עושים עכשיו?" שאל בחוסר אונים.

"לא יודע." הודיתי ונשכבתי לצידו, "אתה עוד אוהב אותו?"

שוקי משך בכתפיו, "אתה עוד אוהב את עמנואל?" החזיר לי בשאלה.

"כן, לא, אולי, לא יודע, עזוב את זה, די." הסתובבתי אליו והוא אלי ושנינו התחבקנו, נצמדים זה לזה.

"לא באתי אליו כדי להזדיין, סתם רציתי מישהו לדבר איתו, אבל אחרי ששגיא רמז לי שדי התיידדת איתו בזמן האחרון ... זה עצבן אותי אז דחפתי אותו, והוא דחף אותי ופתאום ... זה פשוט היה משהו כזה שקרה בלי כוונה... זה לא היה מתוכנן, אתה מאמין לי חזי?"

"כן. אגב, הוא באמת היה קופץ מידי פעם לבקר אותי כשאתה היית בעבודה ומנסה לשכנע אותי לאיזה ... לאיזה משהו איתו, וכשהייתי אומר שאני לא רוצה הוא היה מתחיל להעליב אותי ואומר לי שאני בכלל לא הטעם שלו ושאני צריך להגיד לו תודה שהוא בכלל מדבר איתי."

"למה לא סיפרת לי?"

"לא רציתי לעשות מזה עניין, וחוץ מזה הוא די ירד מהעסק הזה בחודש האחרון, אז למה לעשות סיפור משטות?"

"היו עוד מכרים שלי שניסו?"

"כן, היו פה ושם."

"בגלל זה הפסקת לצאת איתי למועדונים?"

"לא, מה פתאום? סתם לא בא לי על כל הרעש הזה. אני מרגיש מבוגר מידי ולא במקום בין כל הילדים האלו."

"תגיד חזי, מכל האלו שניסו היה מי שהצליח?"

"לא. אף פעם, בחיים לא, להזדיין בשירותים זה לא הסגנון שלי, וחוץ מזה הרי החלטנו על יחסים סגורים, לא?"

"כן, החלטנו." נאנח שוקי ודחף את ראשו לשקע כתפי, "אתה שונא אותי?"

"לא, בטח שלא, אל תהיה טיפש."

"אז מה אתה מרגיש?"

"איזה מין שאלה פלצנית זו? אני מרגיש שאתה מתחבר יותר מידי לאישה הפנימית שבך יהושע, צא מזה." ניסיתי להתבדח, אבל יצאה לי הערה גועלית וקנטרנית ושוקי הפך אלי את גבו והתחיל לבכות בשקט מה שהחריד אותי עד עמקי נשמתי. דם, גברים בוכים ושאלות על מה אני מרגיש, אלו דברים שאני מתקשה להתמודד אתם.

"נו, די, תפסיק." ליטפתי בהיסוס את גבו, "אני מת מקנאה, בסדר? עכשיו אתה מרוצה? אני מקנא ובא לי לבעוט לשגיא בתחת המעוצב שלו."

"אז למה אתה לא עושה את זה?"

"כי הוא צעיר וחזק מידי בשבילי, וחוץ מזה שוקי הוא לא הכריח אותך, נכון?"

"לא."

"אז אולי אני צריך לבעוט לך בתחת?"

"בבקשה תבעט, מגיע לי." המשיך שוקי להתייפח.

נאנחתי. "זו בעיה, אני לא טיפוס שמרביץ, בטח לא לבן אדם שאני אוהב ושבוכה ממילא, ונוסף לכך שוקי אני לא מרגיש שיש לי זכות לכעוס עליך כי אני מבין אותך יותר מידי, ואם הנסיבות היו הפוכות ואני הייתי נפגש פתאום עם עמנואל ... טוב, נו, די כבר, מה אנחנו מנהלים פה שיחות נפש כמו שתי כוסיות, תפסיק לילל, זה מביך אותי, תביא את השלט, אני אחפש משהו מעניין בטלוויזיה ואתה תלך להביא בירות."

שוקי הפסיק לבכות, הביא בירות ושנינו ישבנו ושתינו, צופים באיזה סרט מטופש עם המון מכות ויריות, מעשנים ג'וינט ביחד עד שנעשינו שתויים מסטולים וחרמנים מספיק כדי לשים בצד את הסיפור עם שגיא והתחלנו לגעת זה בזה.

"היי, שכחת שלא צריך יותר קונדום." עצרתי אותו רגע לפני שהוא פתח את השקית הכסופה הקטנה.

"מצטער חזי, זה מה שניסיתי להגיד לך קודם, כן צריך כי לשגיא יש איידס, הוא אמר לי את זה רק אחרי שגמרנו."

"אבל השתמשתם בקונדום?" נבהלתי.

"כן, אבל אתה יודע שאני שונא למצוץ עם גומי ו... עדיף שנמשיך להשתמש בהגנה עד שאני אבדק שוב בעוד חודשיים." הוא מולל את השקית הנוקשה והרבועה בין אצבעותיו, מתקשה להביט בעיני, "אלא אם כן אתה רוצה להעיף אותי ולמצוא מישהו חדש." הוסיף חרש.

"מה שאני רוצה זה להעיף לך סטירה." חטפתי את הקונדום מידו ופתחתי אותו, "אבל אני חרמן מידי." גלגלתי את הגומי הדק על הזין שלי שנשאר זקוף למרות הבשורות הלא נעימות, מוכיח הלכה למעשה שהשכל יורד לתחת ברגע שהזין עומד. "קדימה, תסתובב יהושע ותתחיל לנשוך את הכרית כי אני עצבני פחד עליך."