עוד לא נשוי
מחפש בת-זוג מלאה ומאוד נשית למטרה רצינית בלבד (עוד על הנושא במאמרים שבצד ימין מתחת לכותרת "מומלץ לקרא"). בגלישה מסלולרי נא לבחור בגירסה הלא-סלולרית(!) כדי לראות הבלוג נכון. הדוא"ל שלי לפניות: [email protected]
|
| 11/2008
מבצע חיפוש כלה שמנמנה ומאד נשית - דיווח 54
במהלך המבצע אני מתאר מה עשיתי כדי למצא בת-זוג כפי שאני מחפש. אם במקרה
אתם מכירים מישהי שמתאימה לתאור אפשר להפנותה לבלוג. מי שרוצה ליצור איתי קשר מוזמן/ת לפנות לאי-מייל שלי ([email protected]). פרטים על המבצע הראשון (זה הרביעי) אפשר למצא כאן.
דיווח 54
היום, יום ו', עשיתי סיבוב הליכה קצר בת"א. אתמול בערב שוב הייתי באיזה אירוע חברתי רב משתתפים, אבל אממ"ל.
תנועת השינוי-תקווה-מהפך וכד' החדשה
אני נוטה להגדיר את עצמי מבחינת הדעות הפולטיות כמרכז עם נטייה קלה שמאלה.
עם הזמן והשנים הנטייה המעט שמאלה זזה קצת ימינה אבל אינני בשום אופן
פוליטי ימני, מנגד אני בטוח לא בעד השמאל של מר"צ. מבחינת הערכים מפלגת
העבודה השורשית אמורה לכאורה לייצג אותי. האמת שזה יותר מורכב מזה... אני
גם לא ממש אובייקטיבי, נולדתי בבית שהצביעו בו במשך שנים למפלגת העבודה.
מאז שהצבעתי לראשונה (וזה היה אי שם אחורה בזמן, בזמן השירות הסדיר) לא
'פזלתי' ימינה או שמאלה, תמיד הצבעתי מפלגת העבודה. אפשר לקרא לזה קיבעון... אולי? אני קורא לזה נאמנות.
בהערת אגב אומר שהיום מפלגת העבודה, לא בהכרח דרכה, כנראה לא במצב מזהיר
מבחינה אלקטורלית. הסיבה היא לדעתי בין היתר, שהמפלגה לא הצמיחה וקידמה
מספיק הנהגה צעירה ולכן הדרך היחידה, לדעתי, של מפלגת העבודה להצליח היא
להביא אנשים חדשים וראויים מחוצה לה (שכמובן יתמודדו בבחירות כלשהן כדי
להיות מועמדי המפלגה).
בימים האחרונים אפשר לקרא על התארגנות פוליטית שמאלית חדשה. האמת שבאופן אישי, אני לא מזדהה עם חלק מהתומכים בה, אבל יש, לפי מה שקראתי, יוצא דופן, לדעתי, ביניהם והוא לובה אליאב.
לובה אליאב בעיני הוא מהאנשים הכי ישרי דרך, הכי ערכיים ורבי מעשים, שיש
לנו בחברה הישראלית. לכן אולי לתנועה הזו יש זכות גדולה שהוא תומך בהם,
אבל ויש כאן אבל אחד מאד גדול: אני חושב שההיסטוריה מוכיחה שהתנועות
החדשות שנוטות לקום לפני בחירות, כדוגמאת ד"ש בזמנו, הדרך השלישית, מפלגת המרכז, שינוי
ולמשל קדימה בימינו, בעצם לא מועילות לדרך המרכז-שמאל. לבעלי הזכרון הקצר
או מי שצעיר, אציין שהליכוד עלה לשלטון ב1977, כמדומני לא מעט בזכות מפלגת
ד"ש, כך גם בהמשך. הפיצול הזה רק מקטין לדעתי את כוחה ויכולת הביצוע של
מפלגת העבודה ודרכה האמיתית של מפלגת העבודה היא לא דרכה של מר"צ.
בהרבה תחומים אני לא בעד לחקות את האמריקאים, אבל יש דברים שבהחלט אפשר
ללמוד מהם ("חיקוי מתוך תחרות" ולא "חיקוי מתוך התבטלות" כדברי אחד העם).
בארה"ב יש כמדומני שתי מפלגות: דמוקרטית ורפובליקנית, לא כל שני וחמישי,
סליחה... לא כל מערכת בחירות מוקמת תנועה חדשה, אפשר וצריך לעניות דעתי,
לארגן את המפלגות כך שיהיה ניתן לבצע בהן שינויים (דמוקרטיים).
סוף שבוע טוב
ולילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
