| 12/2008
על מוסר ו...תוצאות התלמידים במתמטיקה
לכאורה שני נושאים שונים. כפי שוודאי קראתם ו/או שמעתם התלמידים שלנו לא כל-כך טובים במתמטיקה. כבר כתבתי על הנושא הכללי הזה בעבר כאן בבלוג לא פעם, גם רבים אחרים כתבו, למשל כאן או בסרטון הזה (מומלץ לצפות).
לי אולי קל לדבר כי אני בוגר אוניברסיטה במתמטיקה ומדעי המחשב, אבל גם אני
פעם הייתי תלמיד יסודי/חטיבת-ביניים. לא הייתי בהכרח תלמיד מצטיין, אבל
בהחלט השתלטתי על החומר, מה שמראה כנראה שיש לי את היכולות המולדות (אני
מאמין שיש יכולות מולדות) להתמודד עם התחום, אבל לא מדובר עלי אישית,
מדובר על התופעה הסטטיסטית.
אז מה הקשר בין מוסר למתמטיקה?
במבט ראשון, זה לא קשר ברור. אני טוען שחברה שמתנהלת ברמת מוסר גבוהה,
נוטה להתנהל טוב יותר וכפועל יוצא מזה, זה עשוי להשתקף גם בציוני תלמידים.
אולי אם נציג זאת על דרך השלילה זה יהיה מעט יותר ברור: תתארו לכם חברה
תיאורטית בה אין בכלל כללי מוסר: רבים בה (חס וחלילה) רוצחים, גונבים,
אונסים, נותנים ומקבלים שוחד, עושקים, בוגדים בבני/ות זוגם וכו'. אין בה דין ואין בה דיין, תוהו
ובוהו שלם. במצב שכזה, מן הסתם מערכות מורכבות לא תפעלנה כי אין אמון
בסיסי בין אנשים. דוגמא למערכת מורכבת היא תעשיה, חינוך, צבא, ממשל ועוד. אפילו התא המשפחתי היא מערכת שמושפעת ממוסר (ע"ע עשרת הדיברות). חשוב כאן לעשות את ההפרדה בין חוק למוסר, למרות שיש קשר ברור. חברה מוסרית
היא כזו לא בהכרח בגלל מורת החוק. היא פועלת במוסר מתוך חינוך ואמונה בצדק, לא בגלל הפחד מעונש! החוק לא יכול ולדעתי גם לא צריך לכסות את כל התרחישים הלא מוסריים.
אנחנו לא חברה נעדרת מוסר. בוודאי שיש חוקים ויש סדר, אבל לא מדובר על מצב
בינארי של כן/לא, רמת המוסר (או הסדר או הצדק אם תרצו) לא מספיק טובה.
אפשר לדון מה הם כללי המוסר? זאת שאלה מורכבת בפני עצמה ואינני רוצה לדון
בה עכשיו בהרחבה. אפילו התנהגות הנהגים בכביש והיחס (או לא פעם,
הזלזול...) להגבלת המהירות יכולה להחשב חלק מהמוסר. חברה שהיא מוסרית יותר, לא תתיר
למשל לאחדים לעשוק ולנצל אחרים, היא תבחר את המנהיגים הטובים והמוכשרים
ביותר, החינוך (וממש לא רק למתמטיקה) יהיה טוב יותר, לכן גם בעקבות
החינוך, יהיו האנשים מוסריים וחושבים יותר ולכן הם שוב יבחרו לעצמם
מנהיגים, מנהלים וראשי אירגונים טובים אף יותר וכך המערכת תפעל כולה טוב
יותר, כלומר זהו תהליך שעשוי להעצים את עצמו (לשני הכיוונים: החיובי
ולצערנו גם השלילי).
אבל כמו שכתבתי למעלה, זה לא רק חינוך. תתפלאו (או שלא) התנהלות החברה
משפיעה אפילו על נושא הזוגיות וזה בתורו משפיע (כעבור דור או יותר) על
דברים כמו תוצאות התלמידים. זה אולי לא PC (תקין פוליטית - Politically
Correct) לדבר על זה, אבל יש הטוענים
למשל שחלק מה"גניוס היהודי", הבא לידי ביטוי למשל באחוז דיספרופורציונלי
של זוכי פרס נובל יהודים, הוא פשוט עניין גנטי. יש הטוענים שמחצית (למעשה
אף יותר) מהיכולת האינטלקטואלית היא מולדת. לגבי העם היהודי זה אולי נבע מכך
שלאנשים משכילים ומוכשרים היה יתרון במציאת שידוך ויכולת השתכרות ומכאן
שהם, בהשוואה לאחרים בעם, הולידו יותר צאצאים. היום, ב"חברת תוכניות
הריאליטי" (הכמובן מיובאות בקונספט שלהן מחו"ל (במקום שיומצאו כאן רעיונות
טלוויזיונים ראויים חדשים)), אין באמת, ברמה החברתית הרחבה, העדפה לאדם המשכיל, מילא שאין
העדפה. נראה שזה פועל הפוך!... אתה משכיל, משמע אולי, שאתה "יורם" או "חנון" ואז
בנות לא ממש מתעניינות בך, כי זה לא IN... 
אני משתדל לא לערב כאן יותר מידי את התיסכולים האישיים שלי והיותי רווק
בגילי המתקדם... ראשית כי אני לא ממש "חנון" (שרתתי למשל בחיל קרבי בצבא,
זה כמדומני, לא בדיוק מודל החנון הטיפוסי או שמא גם זה לא IN היום...) ושנית, כאמור, לא מדובר עלי
אישית, אלא על התופעה הכללית, אבל בכל זאת... כשאני מסתכל על כמה מחברי
ומכרי הרווקים הרי שמדובר באנשים עם השכלה ויכולות אינטלקטואליות גבוהות
מהממוצע ובכל זאת הם רווקים.
חומר למחשבה.
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
