| 4/2009
מבצע חיפוש כלה שמנמנה ומאד נשית - דיווח 22
במהלך המבצע אני מתאר
מה
עשיתי כדי למצא בת-זוג כפי שאני מחפש. מי שרוצה ליצור איתי קשר מוזמן/ת לפנות לאי-מייל שלי ( [email protected]) פרטים על המבצע הראשון (זה החמישי) אפשר למצא כאן.
דיווח 22
היום, יום ה', אחרי הפסח, קפצתי בערב לקניון איילון (לגיחה קצרצרה, חיפשתי
שם איזו חנות, אבל לא היתה כזו) ואח"כ הספקתי להגיח בקניון רמת-אביב
ושילבתי את זה עם קניה שהייתי צריך לשעות, אבל אממ"ל.
על "פרנויה", "אובססיביות" ויתרונם
האמת שכדי לפתח את הנושא הזה ולדון בו בעומק הדרוש אזדקק לפוסט ארוך
במיוחד (וללא מעט זמן) ובכל זאת אשתדל (שלא דרכי הטבעית...) לא להתעמק
יותר מידי בנושא המורכב, אלא להצביע על כיווני חשיבה. תחילה אומר שאני לא
לגמרי שלם עם תחום הפסיכולוגיה. בתור אחד שלא למד פסיכולוגיה (למעט פה ושם
קורסים בודדים וקריאת כמה ספרים) זה קצת יומרני להביע דיעה בנושא, אבל בכל
זאת, מלומדים ממני בנושא כבר טענו טענות דומות (ואחרות) לאילו שאטען לגבי
הפסיכולוגיה, בפרט זו הקלאסית של פרויד. אני מבין שפרויד ניסה להכניס יותר
"מדעיות" (מלשון מדע) בפסיכולוגיה, אבל לטעמי עדיין היו בחלק מהתיאוריות
שלו, הרבה דברים, שאיך נאמר בעדינות? הם קצת מוזרים.בעיני. לדעתי עד שלא
תהא הבנה מספקת של מבנה המוח והבסיס המדעי מסביב לזה, קשה יהיה לקרא לתחום
הזה "באמת" מדע. אני למדתי לתואר ראשון בתחום המדעים המדוייקים שזה השיא
של הדיוק, לכן קצת קשה לי עם תחומים שבהם יש גישות ותיאוריות שונות
שבו-זמנית אולי סותרות זו את זו וגם מקובלות על יודעי התחום. גם לאפיין
אדם לפי מספר מועט (לטעמי) של קריטריונים (לעיתים סובייקטיביים) זה משהו
מעט בעייתי לטעמי.
מכיוון שלא למדתי את התחום, הרי שכשאני מתייחס ל"פרנויה" ו"אובססיביות"
אני לא מתכוון לאדם שחושד כל הזמן שרודפים אחריו או מי שחוזר אלף פעמים על
פעולה שרוב האנשים עושים רק פעם אחת. אני מדבר על חדשנות ("פרנויה") ועל
חזרתיות ("אובססיביות"). לא קשה לראות שאדם חשדן, עשוי לשרוד במצבים
שאנשים אחרים, פחות חשדניים, אולי לא ישרדו. מתבקש להזכיר בהקשר זה את שם
ספרו של אחד ממייסדי חברת אינטל, אנדי גרוב, שחיבר ספר בשם "רק הפרונאידים
שורדים"... למשל מי שחושד יותר, אולי הוא אדם יצירתי יותר שמסוגל לתאר
לעצמו כל מיני תסריטים אפשריים ואולי להיערך אליהם טוב יותר, על כן הוא
עשוי להפגין זהירות ולהתמודד טוב יותר עם המציאות, במקומות שאחרים יהיו
שאננים.
לגבי האובססיביות (חזרתיות), לדעתי זה יכול להוות יתרון, למשל בתחום של
פתרון בעיות. לפעמים כדי למצא פתרון לבעיה, צריך הרבה דבקות במשימה,
להיכשל הרבה פעמים ולהמשיך הלאה (זה נכון בכלל בחיים...). דווקא מי
שמחשבתו חוזרת על ניסיונות לפתור משהו ייתכן שהוא זה שיגיע לפיתרון המיוחל
ולא האחרים. בנוסף לכך, ייתכן ותכונת האובססיביות היא תכונה מפצה לטעויות.
למה אני מתכוון? אקח למשל את הכתיבה שלי, אני פה ושם עושה טעויות איות
(חלקן די מביכות...), חלקן נובע מהקשה לא נכונה על המקלדת
(מהירות/פזיזות), חלקן מטעות פונטית (למשל: "עם" במקום "אם" ועוד, כלומר
איזה חוסר ריכוז), ברגע שאני חוזר על הטקסט יותר מפעם, אני מנפה את
השגיאות. ככל שאני עובר יותר פעמים על הטקסט אני מתקן בו יותר טעויות
ומשפר אותו במובנים אחרים. ייתכן שאדם שלא טועה הרבה לא זקוק לתכונה הזו,
אבל, כאמור, אצל אנשים מסויימים היא חלק ממערכת שביחד מייצרת משהו טוב.
הנה תמונה מהערב, מקניון רמת-אביב:
הנה עוד שיר בסדרת "שירי השמש", הפעם "הנה באה השמש" של החיפושיות:
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
