| 7/2009
מתי נשוב להיות עם ישראל?
הכותרת לא בהכרח מסבירה את תוכן המאמר/פוסט הזה. מיד אסביר, אבל לפני זה
אסייג ואומר שאולי מישהו אחר, בקיא ממני בנושאים הנידונים ואולי אף שומר
מצוות יותר ממני (אני מגדיר עצמי: "חילוני מאמין"), היה צריך לכתוב
את הפוסט במקומי. למרות שאינני בקיא בכל פרטי הנושא הרחב הזה, הרשתי
לעצמי לדון בו. כשרוצים להוכיח תיאוריה מדעית, צריך, בד"כ,להוכיח שהיא
נכונה בכל תחום המקרים שהיא דנה
בו. לעומת זאת כדי להפריכה, מספיקה רק דוגמא אחת סותרת. אינני מתכוון
בהכרח להפריך, אולם אני מתכוון להראות ולדון באי-אלו נקודות שלדעתי מראות
על חוסר שלמות ובעיתיות מסויימת ומכאן הצורך לשפר את הקיים.
יהודים או עם ישראל?
בחרתי בכותרת "מתי נשוב להיות עם ישראל?" אולי בגלל שהיא קצת מסמלת את
מהות חלק מהדיון כאן. עד כמה שאני יודע, בתורה אמנם מוזכר שבט יהודה, אבל
העם שה' הוא אלוהיו נקרא עם ישראל. המושג יהדות
בא בעקבות שבט יהודה שאנחנו לכאורה צאצאיו. כששמים דגש על התורה, יותר
סביר שנקרא לעצמנו ישראלים או עם ישראל ולא (או פחות) יהודים, פשוט כי זה
השם שמופיע בתורה. היהדות אצלי מתחברת יותר לדברים שבאו אחרי כתיבת התנ"ך,
קרי ההלכה. כפי שאסביר אני בעד גישה שנישאר קרובים יותר למקור או יותר
מדויק שנפרש את המקור ולא נפרש פרשנות של פרשנות של פרשנות וכו' של המקור.
אני מבין ומכיר בצורך שיש בהתאמה לימינו ובפרשנות לתורה, אבל ראוי לטעמי,
שהפרוש הזה יעשה ע"ס הידע המדעי ואחר שיש בידינו היום ולא רק, או פחות,
ע"ס ידע אנושי (להבדיל מידע אלוהי) של לפני מאות או אלפי שנים.
בואו נתחיל בשאלת האמונה: את/ה מאמין בה'?
זו שאלה די אישית, לאנשים שונים אמונות שונות. אני מאמין בה'. כפי שכבר כתבתי בזמנו,
לפני שדנים בשאלת האמונה, אפשר לדון בשאלת קיום ומהות האלוהות. אני חושב שחלק מהבעיה
של אלו שלא מאמינים בה' היא הגדרת מהות האלוהות. מן הסתם, אין אני
יכול או מתכוון לתת תשובה חיובית למהות האלוהות, אולי מלבד לציין כמה השערות די 'פרועות' של אחרים (מבלי בהכרח לתמוך בהן), אבל כפי שכתבתי
בזמנו אפשר בהגדרה על דרך השלילה, להראות שה' הוא לא כל-יכול ("כל-יכול"
ללא גבולות). יש המעלים השערות שיש בהן לא מעט סימוכין בכתוב בתורה, כי
האלוהים הם יצורים מהחלל החיצון. הראלים
הם כמדומני המפורסמים בהסבר הזה, אם כי מבחינות אחרות, למשל מה שקראתי על
היחס לכאורה של התנועה הזו למין חופשי (שסותר לטעמי את רוח התורה) וחלק
מהסברים אחרים שקראתי/ראיתי באינטרנט, לא מתיישבים לי עם ההגיון וגישות מדעיות של
ימינו. אבל שוב, הרעיון של יצורים מהחלל החיצון כשלעצמו בגיבוי המקורות בתורה
שמתיישבים עם הרעיון הזה (והם לא מעטים למשל "בצלמו ובדמותו", "בני
האלוהים" ועוד רבים) הוא רעיון מעניין ויפה. אני כאמור לא מתיימר לקבוע
מהי מהות האלוהות. בעשרת הדברות דווקא מודגשת העובדה שה' צריך לכאורה
להיות אבסטרקטי עבורנו (למשל "לא תעשה לך פסל" וגו').
לא החילונים צודקים ולא החרדים צודקים, האמת אולי באמצע (לעניות דעתי)
בתור חילוני (מאמין) אני רואה את הכשלים והפגמים של החברה החילונית והם לא
מועטים לדעתי, אם זו המתירנות המינית, אם זו התפוררות מוסד המשפחה ואחוזי
הגירושין השערוריתיים (לדעתי) שגורמים נזק חברתי לטווח הארוך כפי שניסיתי
להסביר בזמנו למשל כאן.
גם
הקפיטליזם חסר המעצורים (שאופייני יותר לחברות חילוניות(?)) לא בהכרח מוביל את האנושות למקום טוב יותר (ע"ע
זיהום סביבה, כילוי מקורות אנרגיה, פיצוץ אוכלוסין (או ההיפך ריבוי מועט
מידי (ע"ע אירופה)), פערים בלתי סבירים ולא מצודקים ועוד). מנגד הסתגרות
החרדים, אי השרות של חלקם בצבא מטעמים שלא מגובים לטעמי בתורה (להיפך,
בתורה חלק מהמנהיגים היו מצביאים גדולים) ועוד דברים לא תורמים לעם ישראל
ואחדותו. לפני זמן מה שמעתי ברדיו מאזין חרדי שעלה לשידור בתוכנית חילונית וסיפר
שהוא רוצה לשרת בצבא, אבל אם הוא יתגייס זה עלול לפגוע בסיכויו למצא לו
שידוך(!?), כי לכאורה ככה נהוג בקהילתו כלפי מי שהולך לשרת בצבא. אינני יודע אם כך הם
הדברים או לא, אבל אם חלילה כן, זה מראה את חומרת המצב. הצבא הוא צורך
קיומי, הוא לא מותרות. מנגד אני בהחלט חושב שיש דברים טובים לשני
הציבורים/עולמות הללו, החינוך הדתי/חרדי לשמרנות וצניעות הוא דבר טוב
בעיקרו (גם אם לי אישית יש הסתייגויות חלקיות ממנו פה ושם, למשל בנושא
הלבוש ועוד). החברה החילונית בוודאי מקדמת אותנו בתחום המדעי, היצרני,
הצבאי ובמידה מסויימת גם בתרבותי. אני הייתי לוקח את חלק מהשמרנות החרדית
(ולא במובן של הלבוש השחור של אירופה ועוד) ואת העשייה החילונית ויוצר מהם
משהו טוב יותר משני העולמות השונים הללו. יש מי שיכול לטעון שהציונות
הדתית היא אותו שילוב. אני חושב שהציונות הדתית טועה בגדול ברגע שהיא
מעמידה את ערך ארץ ישראל (השלמה) כדבר מרכזי, כמו בהתנחלויות ועוד. אינני
נגד ארץ ישראל או התיישבות, אני חושב אבל שיש נושאים חשובים יותר כמו מוסר
שבאים הרבה-הרבה לפני נושאים התיישבותיים וכו'. לא ברור לי גם, האם בכל
המקרים, ההתיישבות היא מטעמים באמת אידאולוגיים או מטעמים אחרים. אמנם ה'
נתן לנו את א"י, "ארץ זבת חלב ודבש", אבל איננו מעמידים למשל את החלב
והדבש לראש סדר העדיפויות שלנו ואיננו מתעסקים בהם מעבר למה שצריך.
קראות, רבנות ועוד, צימצום ועיקר
הויכוח בין השענות על המקרא בכלל והתורה בפרט ובין השענות על מה שמכונה "התורה שבעל פה" הוא ויכוח ידוע, ראו למשל דיון קצר בנושא בויקיפדיה. בואו ניקח למשל את מושג תרי"ג המצוות.
מי, שכמוני, קורא את חלק מהמצוות הללו ואת ההסברים להן מול מה שכתוב בתורה,
עלול ובצדק לטעמי, להביע תמיהה ולמצא, לכאורה, חוסר הגיון בהסברים. דמויות
חשובות כמו הרמב"ם
כבודם במקומם מונח, אין ספק שהוא היה איש חכם בכלל ובפרט בדורו, אבל אי
אפשר, לעניות דעתי, להשוות חוכמת אדם, חכם ככל שיהיה מול צווי האלוהים,
אלו שני דברים שונים. דווקא למי שמאמין בה' חשוב מאד לשים קו הפרדה ברור
בין השניים ואמנם כמדומני המושגים "דאורייתא" (מהתורה) ו"דרבנן" (של חז"ל)
מנסים לעשות איזו הפרדה כזו, אבל לטעמי היא לא מספקת. בואו ניקח דבר
לכאורה חשוב ביהדות, נושא הבשר בחלב.
כידוע נהוג בימינו, גם בצבא, להפריד כלי אוכל לבשר ולחלב, אפילו להתקין
שני כיורים שונים, להפריד בין זמן אכילת דבר בשר (בין של עוף ובקר) ובין
דבר חלב. כל זאת בהתבסס על האיסור "לא תבשל גדי בחלב אימו". ראשית ייתכן
בכלל ש"חלב" הוא שומן מבשר האם ולא החלב הנוזל הלבן שאנחנו בד"כ מתכוונים לו.
שנית האיסור הוא די ממוקד, גדי בחלב אימו, אין איסור לגדי בחלב שלא של
אימו, אין איסור לבישול של בשר חיה אחרת (עוף למשל) בחלב. כמובן שאפשר למצא הסברים למה ההפרדה
המכלילה (למשל מפני אי הידיעה מה מקור הבשר (בשר טחון למשל)
וכנ"ל לגבי מקור החלב (בהנחה בכלל שמדובר בנוזל הלבן ולא בשומן)), אבל זה
לא מה שמצווה בתורה. נוכל תיאורטית (ובדרך המליצה) למשל להחמיר עוד ולטעון
שאין לאכול בשר בכלל, בגלל החשש של אותו עירוב (זה, אגב, גם בריא להמעיט
באכילת בשר (אדום) בכל מקרה), כמובן שאין איסור כמו זה האחרון, זו רק המחשה
לבעיתיות בשיטת הפירוש המכלילה והלא מצמצמת. לדעתי מדובר ראשית בצווי
מוסרי, קרי לא לגזול מהטבע יותר מידי, לא לפגוע בהמשך קיום בע"ח וכד'.
הפרדת הכלים למשל לא תורמת מאומה לפן המוסרי של הצווי הזה (אם אמנם זה
טעמו). יש כאלה שיאמרו שאין אנו אמורים להבין את הטעם. אני חולק על כך,
ברגע שאנחנו מבינים את הטעם, אנחנו נעשים מוסריים יותר וכך גם כשאין צווי
מפורש לעשות או לעשות משהו אנחנו יכולים להפעיל שיקול דעת ולהגיע, לפי
עקרונות מוסר מנחים, להחלטה מוסרית.
בגישה המתרחקת מדברי התורה והניבנית על פירושים של פירושים וכו' יש בעיה
נוספת, נוספים כללים חדשים. עצם הוספת הכללים הוא לא דבר רע. חלקם כללים
טובים וראויים, למשל חרם דרבנו גרשום
שאוסר פיליגמיה ועוד. השאלה האם הם צריכים להימצא תחת ה"מיטריה" של הדת?
ייתכן שבהיותו של עם ישראל בגלות היה בכך הגיון רב, לא היתה ממלכה ישראלית (כפי
שיש היום) ולכן היו כללים נוספים על אלה שמצווים בתורה ובכל זאת דווקא
בתורה רואים את הצימצום, למשל בעשרת הדיברות (אין מאה דיברות, בוודאי לא
613), למשל בפסוק "לא תוספו על הדבר אשר אני מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו".
ככל שמוסיפים כללים כך מרחיקים, לעניות דעתי, מהיהדות (או מעם
ישראליות...). עדיף לטעמי להתמקד בגרעין המוסרי המצווה בתורה. מנהג כמו מנהג הכיפה
(לפי מה שקראתי בויקיפדיה, אין צווי לכיפה בתורה ואפילו לפי ההלכה יש
חילוקי דעות לגבי המנהג הזה) הפך לכאורה לדבר חשוב למי שמסתכל מהצד. זה
דבר טכסי ולא מהותי לטעמי. מי שקורא את מבזקי החדשות בימים האחרונים ודאי
יכול לקרא על כל מיני אירועים לא טובים (בלשון המעטה) בהם מעורבים לכאורה
אנשים שכיפה לראשם. היותה של כיפה על ראש אדם לא הופכת אותו בהכרח ליותר
מוסרי או ישר מאשר אדם שלא חובש כיפה, אולי אפילו כך בעניין קיום המצוות
(כאשר דנים בפירוש פשוט וצר שלהן). ההתעסקות למשל בשאלה כמו האם יש לפתוח
בקבוק בשבת או המושג (התמוהה בעיני) של "מעלית שבת" או "שעון שבת" מראים
(אני חושב שברור למה אני חושב שזה תמוהה, מי שצריך הסבר שיפנה אלי במייל)
את הפרדוקסים שבגישה המרחיבה.
שבת - דווקא היה נחמד אם לא היו נוסעים בשבת
אני כאמור חילוני ופה ושם אני נוסע בשבת, אבל אני לא מרבה לעשות זאת. אם
המדינה היתה מחליטה שאסור לנסוע בשבת (למעט הצבא, שירותי חירום וכד' ולמעט
במצבי חירום (מלחמה למשל)) אני מניח שבהתחלה זה לא היה לי נוח, אבל אולי
זה היה גורם לי להיערך לקראת השבת טוב יותר והייתי בהחלט מתרגל לזה. בואו
נעזוב לרגע קט את הפן הדתי בסוגיה, נסו להיזכר ביום הכיפורים כשאין כמעט
כלי רכב בכבישים. חישבו על אי-זיהום האוויר באותו יום, על הפחתה במספר
התאונות, אי-ביזבוז הדלק (שמקורותיו הולכים ומדלדלים גם כך), בוודאי כשכל זה
משתלב עם קדושת השבת.
תשעה באב
התכוונתי לכתוב את הפוסט הזה ללא קשר לתשעה באב, אבל יצא במקרה שהוא נכתב
מעט לפניו. היום הזה הוא תזכורת שאנחנו כולנו צריכים
לבדוק היטב את מעשינו כעם ולא רק כפרטים (כפי שעושים ביום כיפור). מי
שמאמין בה' ובתורה והוא אדם הגיוני, לא יכול להתעלם מהפסוקים המאד ברורים בויקרא פרק כ"ו:
"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו... ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד...
ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה...ונתתי פני בכם ונגפתם לפני
איביכם ורדו בכם שנאיכם...". הלוגיקה ברורה, כך גם הלקח שאנחנו צריכים ללמוד ממאורעות קשים בהיסטוריה היהודית (סליחה... העם ישראלית..)
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
