עוד לא נשוי
מחפש בת-זוג מלאה ומאוד נשית למטרה רצינית בלבד (עוד על הנושא במאמרים שבצד ימין מתחת לכותרת "מומלץ לקרא"). בגלישה מסלולרי נא לבחור בגירסה הלא-סלולרית(!) כדי לראות הבלוג נכון. הדוא"ל שלי לפניות: [email protected]
|
| 8/2009
למה אני לא בפייסבוק?
אני מחובר לאינטרנט כמדומני משנת 1994-95 (לא סגור לגמרי על התאריך) כלומר
מספיק זמן. אני טיפוס טכנולוגי באופי שלי, לכן כשיש חידוש טכנולוגי שבעיני
ועבורי הוא מעניין ומועיל, אני נוטה לבדוק אותו ולעיתים לאמץ אותו. כך היה
למשל כשהופיעו מכשירי ה-GPS הראשונים המותאמים לנהיגה ברכב וכך היה למשל
כשתוכנת המסרים המיידיים ICQ הופיעה (אי-שם ב1996-97?) ועוד ועוד. כמובן
ששמעתי על פייסבוק כשהחל להיות נפוץ.
בהתחלה הוא היה פתוח רק לתלמידי אוניברסיטאות ומכללות בארה"ב, אח"כ נפתח
לשאר הציבור. האמת שעד היום לא השתכנעתי שכדאי לי להירשם אליו. היתרונות
בו הם האפשרות להכיר אנשים חדשים ולפגוש כאלה שאולי הקשר ניתק מהם עם
הזמן. כל זה טוב ויפה ואולי אפילו חשוב. מנגד, אני מודה, יש לי חשיבה קצת
"פרנואידית" ובתור שכזה אני די מוטרד מהעובדה שמישהו יכול לחפש אותי שם
ובקלות שכזו, לדעת מהם תווי פני, מי החברים שלי ועוד, זאת אפילו מבלי
להיות רשום באתר הזה וכמובן בלי לקבל את רשותי.
לדעת מה הם תווי פני, זה נראה כדבר טריוויאלי, אבל זה לא כך. לא מזמן היה
(ועדיין יש) כאן דיון בארץ על חוק המאגר הביוטמרי. נכון שסביר שמאגר
ביומטרי שכזה יכלול תמונות ברזולוציה גבוהה יותר ועם איזו אחידות (שלא כמו
בפייסבוק) וגם טביעות אצבע (מה שאין כמובן בפייסבוק) אבל גם כיום יש
תוכנות מחשב שיודעות לזהות תוי פנים מתמונות לא "מושלמות", אפילו עם משקפי
שמש ואפילו כשהפנים מוסטות הצידה.
אני מניח שלשרותי הביטחון/מודיעין של מדינה מסויימת, אין בעיה גדולה להשיג
אינפורמציה על אזרחיה (למשל השם והתמונה נמצאים כבר במאגר תעודות הזהות),
גם במדינות דמוקרטיות (ובוודאי כאלה שלא) והן לא ממש זקוקות לפייסבוק
בשביל זה. הבעיה היא אנשים בודדים אחרים או גופים אחרים או מדינות אחרות.
למה אני צריך לנדב את המידע הזה לכל אחד? ממש לא ברור לי.
במקרה עשיתי חיפוש על כמה אנשים שאני מכיר ומצאתי שהם בפייסבוק, גם מצאתי אנשים שהם לכאורה חברים שלהם או קשורים אליהם.
אם נתבונן על הבלוגוספירה, למשל על 'ישראבלוג' נראה שהרבה בלוגרים מעדיפים
להישאר אנונימיים ולא לפרסם את שמם ו/או תמונתם, למרות שאין שום בעיה
טכנית לעשות זאת. יש גם כאלה, שקצת קשה לי להבין את ההגיון שלהם, שמקפידים
לא לפרסם שום תמונה של עצמם בבלוג, אבל נותנים קישור לדף הפייסבוק שלהם,
בו יש תמונה עדכנית וגם שם מלא...
אגב, כבר פנו אלי בעבר כמה פעמים, גם אנשים שאני מכיר מחיי היום-יום וגם
אנשים שאני לא מכיר דרך מייל כדי שאצטרף לפייסבוק. אין זה אומר שלא אשנה
דעתי בעתיד. כיום, אבל, אני חושב פעמיים, שלוש ואף יותר לפני מהלך שכזה.
מה שלא דנתי בו והוא כמובן קשור לתופעת פייסבוק וגם לנושאים אחרים לכאורה
לא קשורים, כמו פוליטיקה, הוא "תופעת העדר". אנשים נוטים לקבל את
המלצת הרוב, לפעמים בלי מספיק שיקול דעת של עצמם האם הרוב בכלל צודק או
שלא, או האם מה שמתאים לרוב, מתאים להם. יש הגיון בדעה של רוב, כמו
שאומרים "מיליארד סינים לא טועים", אבל בכל זאת ולמרות זאת, נכון לרגע זה,
אני לא השתכנעתי ש"הרוב" (הוא עדיין רחוק מלהיות רוב...) צודק.
מה דעתכם/ן על סוגית הפרטיות הנ"ל?
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
