עוד לא נשוי

שיניתי עכשיו את כותרת הפוסט מאתמול ל-"הזכות לאהוב א'" כי החלטתי לכתוב פוסט המשך שנקרא כמובן... "הזכות לאהוב ב'" . החלטתי להמשיך ולכתוב גם בגלל שהנושא היה רחוק מאד ממיצוי בפוסט הקודם וגם בגלל חלק מהתגובות לו. אני חושב שחלק מהתגובות מראות את הבעיה שאני מדבר עליה. אנשים לא כ"כ מבינים על מה מדובר ועל מה אני מלין. וזה קצת עצוב וחמור בעיני.

אני חושב שהצבעתי על כמה בעיות בפוסט המקושר בקביעות כאן בצד ימין "למה אני רווק?" (ולעניננו מדובר יותר על ההסברים הדמוגרפי והתרבותי). אין ספק שלפרט יש אחריות על מעשיו, אבל אי-אפשר ואסור לנתק את הפרט מההקשר החברתי. החברה (או המדינה נציגתה) יודעת טוב מאד לדרוש מאיתנו לבצע אי-אלו דברים, למשל ללכת לצבא. אני (ועוד רבים כמוני) למשל נדרשנו לשרת בצבא ובחיל קרבי, סיכנו את חיינו (אני למשל השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה ולא זה לא היה משהו קשה מאד עבורי כפי שסיפרתי על זה כאן ובפרקי ההמשך, יש הרבה שעשו הרבה יותר ממני, אינני משווה עצמי, אני רק מציין דוגמא). כלומר לדרוש המדינה יודעת היטב ולא (אני כבר שומע את התגובות התיאורטיות (כמובן) והקצת הזויות (חלילה)) אינני מצפה שהמדינה תמצא לי בת-זוג. אני כן מבקש מהמדינה ליצור תנאים שזה יהיה כמה שיותר קל, או על דרך השלילה אני מבקש לא להקשות עלי!

ברגע שהחברה מתירה פוליגמיה דפקטו היא מקשה עלי מאד. ברגע שיש חינוך מתירני הוא מקשה עלי מאד. ברגע שיש אחוז גירושין גבוה מאד היא מקשה עלי. ברגע שהמניע העיקרי הוא כלכלה וכסף (ע"ח דברים חשובים אחרים) היא בעקיפין מקשה עלי (שוב, מי שזקוק להסבר מדוע שיקרא את הפוסט שציינתי לעיל ומקושר בצד ימין של הבלוג).

המקרה הפוליגמי שהזכרתי בפוסט הקודם הוא אכן מקרה קיצוני ולא מייצג, אבל יש תופעה "קלה" (לכאורה) יותר שנקראת "מונוגמיה סידרתית" ומזכירה אותו. "מונוגמיה סידרתית" משמעותה שיש מספיק זוגות בהם בני הזוג הם לא הפרטנרים המקוריים מהחתונה הראשונה, משמע למשל אבי ורותי התחתנו, התגרשו כעבור 15 שנה ואבי התחתן בשנית עם רבקה. מאד סביר שרבקה היא רווקה וצעירה יותר מרותי. גברים גרושים נוטים להתחתן יותר מנשים גרושות (למשל בגלל הגיל או משמורת הילדים) וכך יוצא שזה עלול לפגוע בסיכויי רווקים למצא בת-זוג רווקה.

בחברות שמרניות יש בד"כ יותר נישואין (והרבה פחות קשרים מחוץ לנישואין). אני מניח גם שנושאים כמו מה שמכונה "מעמד האישה" קשורים לזה. ראו מה קורה באירופה, בה חלק ניכר מהזוגות לא מתחתנים וגם אחוז הילודה שם הוא מהנמוכים בעולם, פחות מכדי לשמר את גודל האוכלוסיה הנוכחי!

לא אהיה ישר עם עצמי אם לא אציג גם את הצד השני של המטבע - ברגע שחברה היא שמרנית יותר ומעודדת יותר את הזוגיות השמרנית, היא גם מעודדת יותר ילודה. אני חושב שספציפית כאן במדינה יש לנו בעיה. בעיה של צפיפות. אבל יש הבדל בין זוג שמוליד שני ילדים (ולא מגדיל למעשה את הצפיפות לאורך זמן) ובין מי שמוליד עשרה ילדים (לדעתי המדינה לא צריכה לעודד דברים כאלה, כמו שקורה היום ע"י הקצבאות).

אני לא לבד ב"מערכה" הזו, אני מכיר לא מעט רווקים/ות בעל כורחם. אני בטוח שאפשר למצא סיבות כאלה או אחרות למה הם/ן לא מצאו עדיין בן/ת זוג ואולי הסיבות תהיינה נכונות. עדיין אני טוען שלהתנהלות החברתית הלא תקינה לטעמי, יש יד בזה.

זה לא משחרר אותי (או את הרווקים/ות כנ"ל) מלעשות מאמץ כדי למצא זוגיות. אני לא התחלתי במאמצי החיפוש שלי אתמול ואינני מתכוון להפסיקם עד שאמצא בת-זוג ראויה ומתאימה בשבילי. אני לא מקבל את הטענה של הצורך להתפשר. אני חושב שמה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר. מה שפשרה לאחד הוא "מציאה" למישהו אחר, שנאמר "לכל סיר יש מכסה" וכו'.

קישרתי בפוסט הקודם מאמר שמסביר את חשיבות הנישואין. כשקישרתי אותו בתחילה עיינתי בו קצת, וראיתי בו חיזוק לנושא הקשר בין בריאות ונישואין, אבל אחרי שכתבתי את הפוסט, ראיתי בעצם שהוא דן בהרחבה בנושא חשיבות מוסד הנישואין וההקשר החברתי. הוא בעצם דן בספר מסויים שנכתב בנושא. אני ממליץ לקרא את המאמר הנ"ל כדי לקבל עוד נקודת מבט בסוגיה הזו.

אני גם מבין ובטוח שלא הכל מושלם בנישואין, גם שם, אני מניח, יש את העליות והמורדות, רגעי הנחת והקשיים, אבל אני מאמין שזוגיות (מתאימה!) עדיפה על רווקות.

אני חושב שיש כאן בעיה חברתית והיא כבר מזמן לא רק בעיה שלי.

נ.ב. אני מתנצל שלא עניתי לכל התגובות בפוסטים הקודמים, אני טיפה עסוק לאחרונה, אבל ב"ה אני אמצא את הזמן להשיב.

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.