עוד לא נשוי

אחרי פרק א' וגם פרק ב' הגיע תורו של פרק ג' של "הזכות לאהוב" (כמה מקורי אני...).

בפוסט של אתמול, הזכרתי את המאמר הזה שדן בספר (באנגלית) התומך במוסד הנישואין ומציג מאות מחקרים שמראים את היתרונות בלהיות נשוי.

הפעם (כמו שאמנם גם הזכרתי בפוסט הקודם) ארחיב מעט על צדדים אחרים. אני בהחלט חושב שזוגיות בכלל ונישואין בפרט עדיפים על בדידות ורווקות, אבל כמובן לא כל זוגיות ונישואין ולא בכל מחיר. אנשים צריכים להתאים זה לזו וזו לזה וזה די ברור לטעמי.

לפני יומיים ניהלתי שיחה עם חבר, חבר ותיק עוד מימי השרות הצבאי (משמע אנחנו מכירים מעט פחות מ30 שנה, לשנינו עדיין אין שערות שיבה, אז בבקשה לא לקרא לנו זקנים! ). הוא רווק כמוני, בעל השכלה אקדמאית כמוני ועוד ועוד (כמוני..). היו לו לא מעט מערכות יחסים עם נשים (בשונה ממני, אני לא נכנס כל-כך "בקלות" למערכת יחסים, אני הרבה יותר שמרן וגם הרבה יותר בררן ממנו), גם עכשיו הוא יוצא עם מישהי. דיברנו על ילדים כלומר על אבהות. ליתר דיוק אבהות בגיל לא כל-כך צעיר. הוא (ואני מדגיש בשונה ממני) החליט שהוא כבר לא רוצה ילדים. הוא אמר לי שלא נראה לו שיש לו כוח להתרוצץ אחרי ילד קטן. הסברתי לו שלא חייבים להתרוצץ ושיש שני בני-זוג, כך שמה שהוא טען (גם לנוכח העובדה שאני מכיר אבות לא צעירים בכלל) נשמע לי טיעון לא מספיק חזק, אבל אני משער שיש בו הגיון מבחינתו (ככה הוא מרגיש), אבל אותי אישית זה לא מרתיע, אני רוצה בפירוש ילדים משלי.

ברור לי שזוגיות למרות יתרונותיה הרבים, יש בה גם מחויבויות ומעמסה. אני משווה נישואין וילדים למסגרת אחרות, כדוגמאת צבא או מקום עבודה. המסגרת יודעת להוציא מרוב האנשים (לדעתי) יותר ממה שהם היו מוציאים (או מוכנים להוציא/להפיק) מעצמם לבד. אולי זו למשל הסיבה שאנחנו לומדים במסגרות כמו בית-ספר ואוניברסיטה ולא (או הרבה פחות) לבד באופן עצמאי. אני חושב שזה דומה גם בזוגיות, אולי אתה נדרש ללא מעט, אבל יש במסגרת משהו שגורם לך להוציא מעצמך יותר מאשר אתה לבד. עבורי זה קצת כמו לנקות את הבית. יש לי דירה לא קטנה שאני גר בה (5 חדרים), כשאני לבד אני מנקה אותה פעם ב... כשאני יודע שמישהו צריך לבא, אני אעשה מאמץ מיוחד ואנקה/אסדר יותר, פשוט כי אולי לא נעים לי מהאורח/ת. גם הרצון למשל לקבל ציון גבוה בבחינה בזמן לימודים הוא איזה מניע לעשייה. פחות משנה אם זו מוטיבציה "שלילית" (כדוגמאת עניין הניקיון) או "חיובית" (רצון לציון גבוה) וכד', עצם זה שיש מוטיבציה ובמידה מסויימת בקרה (בן/ת-הזוג (ואח"כ הילדים) במקרה הזוגי), אני חושב שכבר יוצר דינמיקה משל עצמה.

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.