עוד לא נשוי
מחפש בת-זוג מלאה ומאוד נשית למטרה רצינית בלבד (עוד על הנושא במאמרים שבצד ימין מתחת לכותרת "מומלץ לקרא"). בגלישה מסלולרי נא לבחור בגירסה הלא-סלולרית(!) כדי לראות הבלוג נכון. הדוא"ל שלי לפניות: [email protected]
|
| 12/2009
"זו לא האמת"- חלק ב' - האי-שיויון בגיוס ובשירות
כשדנים בסוגיה של חוסר השיוויון בגיוס לצבא, נוטים לדבר בד"כ על קבוצות
מסויימות באוכלוסיה, למשל על החרדים (חשוב להדגיש חלקם, לא כולם) ש"תורתם
אומנותם", על מי שמשתמטים מטעמים מסויימים ועל למשל הערבים (חלקם) שלא
מגוייסים.
אכן צריך לעשות יותר צדק בנושא לגבי הקבוצות הנ"ל (למשל שירות לאומי למי
שהצבא לא מעוניין/מתאים בו/לו/ה), אבל הנושא הנ"ל די מוכר אני חושב. נושא
שמעט פחות מדברים עליו הוא על חוסר השיוויון גם בין אלו שמתגייסים, למשל על ישיבות ההסדר ועל העתודאים.
בשירות הסדיר שלי יצא לי לפקד על חילים ממחזורי גיוס שונים והתרשמתי שבד"כ
חיילי ישיבות ההסדר היו חיילים מצויינים, באמת, גם ברמה האישית, במשמעת
וכד' וגם ידוע שלא מעט מהם (כיום) ממשיכים לתפקידי פיקוד בצבא. גם לעתודה
מגיעים מיטב הנוער. יצא לי במהלך לימודי באוניברסיטה ללמוד עם כמה עתודאים
ואכן התרשמתי שהיו אלה בין הטובים שבתלמידים.
אמנם במקרה העתודה, העתודאי חותם על תקופת שירות ארוכה לאחר סיום
הלימודים, אך עדיין יש כאן אי-שיוויון כלפי החיל "הרגיל". במקרה ישיבות
ההסדר זה גם בולט. הם כמדומני משרתים שירות סדיר מקוצר בהשוואה לחיל
"הרגיל".
אינני נגד דת או לימודי דת. בפירוש לא. אני מעריך את הדת (למרות שאני
חילוני ("חילוני מאמין" כמו שאני דואג להזכיר שאני מכנה את עצמי)) ואני
חושב שמי שרוצה ללמוד תורה, יכול וצריך לעשות זאת ללא קשר לשירות הצבאי או
על חשבונו, ממש כמו סטודנט שלומד נניח הנדסה או רפואה או כל מקצוע אחר. זה
נכון שבעתיים (כאמור) כלפי אלה שבכלל לא משרתים ("תורתם אומנותם").
גם כלפי העתודה יש לי ביקורת, כאמור על אף שזה אולי אינטרס של הצבא, מדוע
מישהו זוכה לנצל את שנותיו מיד אחרי התיכון ללמוד לתואר ואח"כ אף הצבא
מספק לו התנסות וכך כשהוא משתחרר הוא מגיע לאזרחות עם רזומה יפה, בעוד
שהחיל "הרגיל" שלנו ייתכן ועבר שירות סדיר לא קל (ומסוכן) בחיל קרבי וצריך
אח"כ להתחיל את לימודיו ומגיע לאזרחות ללא (או הרבה פחות) ניסיון? כאמור
למרות שכנראה העתודאי ישרת יותר שנים, אבל שוב הוא בחר (כנראה) תחום שאותו
הוא אוהב או שהוא טוב בו.
אפשר גם לשאול למה חלק מהחיילים משרתים בחיל קרבי, מסכנים את עצמם, לא
יוצאים הרבה הביתה, מתאמנים קשה בעוד שאחרים משרתים לפעמים שירות די קל,
מגיעים הרבה הביתה ולפעמים גם קרוב לבית?
אין ספק שלא יכול להיות שיווין מלא. לאנשים שונים יכולות שונות. אי אפשר
לדרוש מכולם אותו דבר, אבל בכל זאת צריך, לטעמי, לצמצם פערים, להקטין את
האי-שיוויון וחוסר הצדק שאולי נובע מכך.
ואם מישהו יטען שחלק מהחוסר שיוויון הוא בלתי נמנע (כפי שאגב כרגע טענתי)
אז אציע שלפחות תמצאנה דרכים אחרות לתגמל את מי שנדרש לתת יותר. לא תמיד
במונחיים כספיים אלא אולי במובנים אחרים.
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
