עוד לא נשוי

דיווח 27
היום, יום ב', לא היה לי יותר מידי זמן פנוי לכן הסתפקתי בטיול קצר בת"א. כצפוי(?) לא ראיתי אפאחת מתאימה (האמת שזה לא צפוי, אבל נדיר שאני רואה מישהי בכיוון). היום אין תמונות.

למה קשה להתחיל עם בחורה?
ואולי הכותרת צריכה להיות - למה לי קשה להתחיל וכו', למרות שאני בוודאות לא לבד בזה, כפי שאפשר ללמוד בעקיפין מהמחקר הזה.

אני רואה כאן כמה סיבות עיקריות:

1. ההסבר האבולוציוני

מי שרוצה לקרא על זה עוד יכול לעיין בקישור כאן בבלוג ברשימות בצד ימין. יש שם הפנייה למספר מאמרים של אחד בשם ניקולס לויד שמסביר (באספקט של פסיכולוגיה אבולוציונית) למשל למה לדעתו קשה לגברים להתחיל עם בחורות. גברים שבמצבים אחרים (למשל בקרב) יכולים להיות אמיצים וגיבורים הופכים לקצת "סמרטוטים" כשהם ניצבים בפני בחורה יפה ומושכת (לדעתם). ההסבר הנ"ל טוען שזה עניין של אינסטינקט מולד שהתפתח בעקבות כך שפעם בני האדם חיו בקבוצות קטנות (מה שנקרא ציידים-לקטים) ולגבר היו מספר מועמדות לא גדול לנסות לחזר אחריהן, מכאן שאסור היה לו לפספס ולהשאיר רושם לא נכון על בחורה פוטנציאלית, מכאן הפחד ("אל תיגש מיד, תתכונן קודם טוב-טוב"). היום בעידן המודרני המצב שונה, לפחות תיאורטית. בעיר גדולה יש לך הרבה יותר אפשרויות למצא בת-זוג, זה נכון במיוחד בימינו אנו כאשר אתה יכול להכיר למשל באינטרנט (שוב תיאורטית, מעשית זה כבר סיפור אחר) מספר לא מועט של נשים, גם כאלה שגרות בעיר אחרת שאחרת אולי לא הייתם נפגשים לעולם.

2. פחד מכשלון
לכאורה זה דומה מעט להסבר הקודם, אבל כאן אני מתכוון למשהו קצת אחר. אני מתכוון לבטחון העצמי או הדימוי העצמי שלך. יש ניסוי ידוע שנדמה לי עושים על זבובים (או אולי יצור מעופף דומה אחר כמו יתושים (או אחרת)). שמים אותם באיזה כלי אטום שרק חלקו העליון פתוח ומכוסה בזכוכית שקופה לגמרי. הזבובים בהתחלה מנסים לצאת מהכלי ע"י מעוף אל הפתח היחיד שנמצא למעלה אך נתקלים בזכוכית השקופה, כך הם מנסים ומנסים עד שבשלב כלשהו הם מפסיקים לנסות כי הם למדו שיש שם מחסום לא עביר. מה שמעניין הוא שאם אחרי זה מסירים את הזכוכית (אני משער שכך שהזבובים לא הבחינו בהסרה הזו (אולי כשהם ישנים?..)) הזבובים לא מנסים לצאת מהכלי למרות שכרגע אין מה שימנע מהם לעשות זאת (מובן שייתכן שהם כן ינסו אם יעבור מספיק זמן). ייתכן שלא דייקתי בתאור ניסוי, נדמה לי שיש כל מיני ניסויים כאלה (על יצורים שונים), אבל הרעיון אני מניח מובן. כך גם בחיזור, גבר שישמע הרבה פעמים "לא" עלול (אם כי לא בהכרח) לפתח איזה חוסר ביטחון או פחד מלנסות שוב. אנחנו לא רובוטים, גם לגברים יש רגשות ואיזו פגיעות, לכן וכך אני נוהג, אני משתדל להשקיע את ניסיון ההתחלה במקום שבו זה כדאי, למשל כשאני רואה מישהי שלפחות חיצונית מאוד מושכת אותי וכשיש איזה שמץ של סיכוי שזה יצליח.

3. פיחות במעמד
בניגוד לשני ההסברים הקודמים, זה הסבר חלש יותר וגם חדש יותר (לפחות עבורי, חשבתי עליו יחסית לא מזמן). זה ידוע שבקשר זוגי כשצד אחד מראה יותר עניין מהצד השני, הצד הראשון נמצא לכאורה באיזו עמדת נחיתות במובן זה שהצד השני מרגיש שהצד הראשון נמצא אצלו "בכיס" ואז הוא (היא בד"כ) יכול לשחק משחקים. נשים גם עושות את זה... הם 'משחקות' עם גברים שמחזרים אחריהן (לא שזה בהכרח תמיד טוב או צודק, אבל זו המציאות (יש בזה הגיון אבולוציוני מסויים כי כך הן מבדילות בין מחזר רציני (שישאר איתן לגידול הילדים) לבין מחזר לא רציני (שלא ישאר איתן))). אז מצד אחד בד"כ (ברובם המכריע של המקרים) הגבר הוא זה שיוזם, אבל מצד שני הוא צריך לא להראות להוט מידי כי אז הוא עלול להימצא בעמדת נחיתות, עצם אקט ההתחלה כבר מעמיד אותנו הגברים בעמדה שכזו, אבל זה הטבע וכך נהגו מספר רב עד מאוד של דורות בעבר, לכן גם כאן ועכשיו אין ברירה אלא לחזר... אגב, "פיחות המעמד" הזה הוא לא בהכרח תמיד כזה, זה מאוד תלוי בצד שמתחילים איתו, אם הבחורה מעריכה את הצעד הזה ומראה עניין דומה בגבר, אז הגבר לא נמצא באותה עמדת נחיתות להרבה זמן. היו לי מקרים שהתחלתי עם בחורות ואני זוכר שהן דווקא שמחו על כך וגם הראו את זה, כך שלא הרגשתי שאני בעמדת נחיתות.

"כל ההתחלות קשות" נאמר וכן זה אכן לא קל, אבל למרות כל הקשיים והפחדים כשאני רואה מישהי שבאמת מוצאת חן-בעיני, אני מוצא בי את האומץ ואני ניגש (טוב, בד"כ).

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.