| 4/2010
מבצע חיפוש כלה שמנמנה ומאד נשית - דיווח 79
במהלך המבצע אני מתאר מה עשיתי כדי למצא בת-זוג
כפי
שאני מחפש.
מי שרוצה ליצור איתי קשר מוזמן/ת לפנות לאי-מייל שלי ( [email protected]).
פרטים על המבצע הראשון (זה השישי) אפשר למצא כאן.
דיווח 79
היום ד', אחרי החזרה לשיגרה שאחרי יום העצמאות, עשיתי אחה"צ-ערב טיול הליכה
בת"א ששולב עם כמה סידורים. היה אירוע מיוחד היום, אמנם לא התחלתי עם
מישהי, אבל ראיתי מישהי שמנמנה עם חזה (ממש-ממש גדול) בגודל שאני מסנם לידו
'V' ללא היסוס... תוך כדי הליכה
בין מקום למקום אני רואה בחורה נוסעת מולי על אופניים. היא היתה לבושה שחור
(כמו 99% מהבחורות כמו שאני מחפש) והיה לה מעין צעיף עליה שנראה כאילו הוא
נועד להסתיר את החזה הענק שלה... היה לה ממש חזה ענק, כזה שכמובן הוא לא
ניצב לגוף אלא נוטה לכיוון הבטן ומגיע כמעט עד קו החגורה... (מגודל מסויים,
אנטומית,
חזה
לא יכול להיות ניצב או זקוף, נכון שיש חזיות שמזקיפות אותו ובכל זאת...).
בהתחלה חשבתי
שהיא מחזיקה שם תינוק... עד שהבנתי שזה החזה
שלה.
היא לא נראיתה לי יפה
במיוחד, והיא לא בדיוק התאימה לכל ההגדרות שלי בתיאור
המבוקש (למשל לא היה לה שיער חלק וארוך) אבל בכל זאת לכאורה לא הייתי פוסל
אותה מראש כדי לצאת איתה ולהכיר אותה יותר מקרוב. אני מודה ומתוודה חזה
ענק (וטבעי כמובן) הוא גורם שדי משפיע על המשיכה שלי לבחורה. אז אחרי כמה
מטרים שאני ממשיך בהליכה אמרתי לעצמי שאני אחזור ואראה מה קורה איתה,
הערכתי שבגלל שהיא רוכבת על אופניים אין הרבה סיכוי שאמצא אותה או אצליח
להשיג
אותה (בהליכה). היה לי מזל והיא עצרה ליד חנות מסויימת ודיברה שם עם איזה
מוכר ממש
בכניסה לחנות. אני השקפתי כמה מטרים משם וחיכיתי שהיא תסיים כדי שאז אוכל
לגשת אליה ביתר נוחות, אבל זה גם לקח המון זמן וגם בשלב מסויים ראיתי אותה
מדליקה סיגריה...  שזה דבר שדי פוסל
אצלי בחורה (מכל מיני סיבות).
אז; זה (ועוד דברים) די היה סיבה מספקת לעזוב שם... נראה לי שהיא קצת
פלירטטה עם המוכר מהחנות לפי החיוכים שראיתי על הפנים שלה. אגב, בעודי
מתצפת אותה, ראיתי שתי בחורות שעברו אותה ושמעתי אותן אומרות אחת לשניה
משהו כמו "איזה גודל, זה כבר ממש דוחה"... וזה גם גרם לי לחשוב שאולי באמת
בחורות עם חזה בגודל שאני מחפש די מתביישות בזה... הנה זאת ניסתה להסתיר את
החזה עם צעיף... (אני זוכר פעם (ממש מזמן) שיחה עם בחורה בטלפון שעדיין לא
נפגשתי איתה (היה צריך להיות בליינד-דייט) סיפרתי לה (לא מיד, אמנם) שאני
נמשך לבחורות עם חזה ענק, בתגובה היא ענתה על זה שאם לה היה חזה ממש ענק,
היא היתה מתביישת לצאת מהבית... אני די צחקתי על מה
שהיא אמרה ויחסתי את זה לקינאה שלה, אבל מי יודע? אולי יש בזה משהו) ולכן
אולי באמת קניונים זה לא מקום אידיאלי לחיפושים שלי... בחורות כמו שאני
מחפש די מתביישות במראה שלהן... ואני יכול להבין את זה.. זה מראה שהוא לא
מקובל... אבל כבר כתבתי כאן המון פעמים שאותי זה מאד מושך ואני מתכוון ב"ה
למצא לי בת-זוג שכזו ויהיה מה.
כאמור לא ניגשתי הפעם ולא התחלתי איתה. יותר מאוחר קפצתי לקניון רמת-אביב.
תמונות משם בהמשך.
הקושי שיש בהתחלה - לחשוב שזה בעצם לא רק בשבילי
בזמנו הבלוגר בני כתב על
כך שבני זוג שנולדים להם ילדים, אז האחריות על הילדים בעצם ניתנת להם מטעם
החברה כאפוטרופסים, כלומר הם אחראים לגידולם, לשלומם, רווחתם וכד', אבל זו
לא שייכות מוחלטת, כי עובדה שיש מקרים שהחברה מפקיעה מההורים את
האפוטרפסות הזו. נדמה לי שבני דיבר בזמנו על הנושא הזה בהקשר של החינוך
לדת. אני דנתי כאן שזה לא רק לא שייכות מוחלטת מבחינת החוק/החברה אלא שגם
מבחינה גנטית זו לא
שייכות מוחלטת.
כל אחד מאיתנו אמנם
נושא את הגנים (התורשה) של ההורים שלנו, אבל בהחלט ייתכן שגנים מסויימים
שלא באו לידי ביטוי אצל ההורים שלנו, יבואו לידי ביטוי אצלנו, כלומר אולי
יותר נכון לומר שמבחינה תורשה אנחנו איזו תערובת של התורשה של הסבים
והסבתות שלנו וכן הלאה דורות קודמים.
וזה מתקשר לי (אפרופו המקרה היום שלא התחלתי עם הבחורה עם החזה הענקי)
לקושי שיש לי בהתחלה עם בחורות (עם זאת אציין (כמו שציינתי לא פעם) שאמנם
יש לי קושי, אבל זה לא אומר שאני לא מתגבר עליו לפעמים, התחלתי (וגם יצאתי
(ויותר מפעם)) עם יותר מבחורה אחת בחיי למרות הקושי הזה).
לפני כמה זמן נזכרתי במקרה שקרה לפני כך וכך שנים עם אחד החברים שלי. גם
הוא בחור שדי לא קל לו להתחיל
עם מישהי ברחוב (למרות שהיו לו דווקא כמה וכמה חברות (עם אחת הוא חי כ-4
שנים)). פעם הלכנו אני והוא ברחוב והוא נדלק על מישהי אבל אמר לי שהוא לא
מסוגל לגשת אליה. בתור חבר טוב הצעתי עזרה. אמרתי לו שאני אגש ואתחיל איתה
במקומו ואציין מראש שמדובר בו ולא בי (ושהוא יחכה לא רחוק משם, כדי שהיא
תראה אותו) וכך היה.
הבחורה הנ"ל אמרה שיש לה חבר ולכן זה לא אקטואלי, אבל
המקרה הזה מעלה את הנקודה שיש משהו שלכאורה יותר קל כשאתה (אני, במקרה זה)
ניגש לא עבורך, אלא עבור מישהו אחר. אולי זה קשור להיעדר פחד מכשלון? אולי?
אבל לא רק. זה נכון למשל אצלי בבית. כשאני לבד בבית אני לא מתאמץ לסדר
יותר מידי, אבל אם אני יודע שמישהו (אורח/טכנאי וכד') אמור לבוא, אז אני
מתאמץ יותר, כשזה עבור מישהו/י אחר זה משהו אחר...
בכל מקרה, כל הנ"ל גרם לי לחשוב שאולי בעצם כשאני ניגש להתחיל עם מישהי אני
צריך קצת ל"שכנע" את עצמי שאני לא עושה את זה *רק* עבורי, אני אולי עושה
את זה עבור הרבה דורות מאחורי בשושלת הגנטית שלי... כשבאים בכזאת גישה
אז כאילו "עומד" מאחורי "גדוד" של אנשים שאני
פועל בשמם...
אולי זה מעט יותר קל... למעשה אני פועל בשם הגנים שלהם...
כהגדרתו של פרופ' ריצ'רד דוקינס, מחבר רב המכר "הגן
האנוכיי" - "אנחנו מכונות שרידה ותו לא - כלים רובוטיים
שתוכנתו בעוורון כדי לשמר את המולקולות האנוכיות הקרויות גנים". לדעתי האישית אנחנו לא רק "מכונות שרידה", אבל זה חלק חשוב בנו.
חידת הפתגם
אני מוסיף עוד אות ואתם/ן צריכים לגלות מהי האימרה:
והנה תמונות מהיום מקניון "רמת-אביב" (התמונה הראשונה היא של פסל(/ים)
שנקרא כמדומני "אנשי היום-יום"):
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים
והחביבות.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
