במהלך המבצע אני מתאר מה עשיתי כדי למצא בת-זוג שמתאימה לתאור
הזה . מי שחושבת שהיא מתאימה או מי שרוצה ליצור איתי קשר מוזמן/ת לפנות לאי-מייל שלי (
[email protected]). פרטים על המבצע הראשון (זה השביעי) אפשר למצא
כאן.
דיווח 173
היום (אתמול כבר...), יום א', נתתי קפיצה לקניון רמת-אביב. שם נפגשתי עם חבר. לא ראיתי אפאחת מתאימה. תמונה משם מהיום בהמשך.
מחיר האושר
רובנו, אני משער, שואפים להיות מאושרים. כמו שמוסבר במאמר היפה הזה
(באנגלית, שכתב אחד בשם ניקולס לויד), אי-אפשר שנהיה כל הזמן מאושרים, זה
נוגד, לכאורה, את ההגיון האבולוציוני. האושר 'נועד' אולי לתת לנו מעין
"זריקת מוטיבציה" כשאנחנו "בדרך הנכונה". ידוע למשל (לפי המחקר הזה) שזוגות נשואים חווים איזו תחושת אושר אחרי הנישואין, אבל רמת האושר שלהם חוזרת די מהר למה שהיתה לפני הנישואין.
היום
חשבתי על זה, שאולי אפשר להסתכל על אושר בתור "משאב מתכלה". אני מתכוון
לזה שאם נניח אנחנו אמורים לחוש אושר על משהו, אז אפשר "לבזבז" את כל האושר
די מהר, או שאפשר להיות מאושרים מעט פחות ואז אולי(?) להנות מאושר יחסי
יותר זמן. אני ממש-ממש לא מומחה למדעי המוח או לביולוגיה, אבל אני מניח
שבסופו של דבר מדובר בחומרים טבעיים (הורמונים וכיו"ב) שיוצרים תחושות
שכאלה (או בכל אופן במעין מנגנון "מכני" שכזה).
וכאן
יכולה להישאל שאלה פילוסופית: האם זה בכלל רצוי? ייתכן שבמצבים מסויימים
עדיף לחוש אושר חזק וקצר יותר, מאשר אושר חלש יותר אבל ארוך יותר. יכול
להיות שהאושר הקצר והחזק יוצר השפעה רגשית ארוכת טווח, מעין הטבעה שכזו
בזכרון. כמו כן, כל הדיון הנ"ל מניח שבכלל אפשר "לרסן" מבחירה ומרצון את
רגעי האושר, מתוך כוונה לגרום להם להיות ארוכים יותר.
הנה התמונה מהיום מקניון רמת-אביב:
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
