עוד לא נשוי

תחילה אני רוצה לבאר (אמנם מאד חלקית) את ההודעה של הפוסט מלפני יומיים בעניין השהיית "מבצע חיפוש כלה שמנמנה ומאד נשית". עדיין לא מצאתי מישהי, כלומר אני בהחלט ממשיך בחיפושי אחר בת-זוג מתאימה. ההשהייה קשורה לגורמים ואילוצים שאני בוחר שלא לפרטם כאן ובשלב הזה. עכשיו אני יכול להתפנות להתפלספויות :

חופש חלקי ותלות חברתית

האמריקאים מזכירים, בהרבה הזדמנויות, כמה חשוב להם החופש, למשל החופש לבטא כל דעה וכיו"ב דברים. אין ספק שחופש הוא מושג חשוב - אבל ויש כאן אבל - חשבתי לא מזמן על זה שגם בחברות שבהן יש לכאורה הרבה חופש, יש בו-זמנית, גם הרבה תכתיבים של החברה. תכתיבים הם לא בהכרח ולא תמיד דבר רע. זה תלוי בתכתיב (חוק, כלל, מנהג וכו') וזה תלוי באדם.

יש אנשים שתכתיב מסויים יתאים להם ואולי אף יועיל להם ויש מן הסתם כאלה שלא. לדוגמא מדינת ישראל היא מדינה די חופשית במושגים מקובלים, אבל יש למשל חוק שקובע שאנשים בטווח גילאים מסויים (ועוד אי-אלו קריטריונים) צריכים לשרת בצבא, שירות חובה, בכפוף להתאמתם וכידוע גם בכפוף לעוד חוקים. אדם שנקרא לשרת בצבא, לא יכול, בד"כ, להחליט על דעת עצמו ש"לא בא לו" על החוק הזה, מבלי שתינקט נגדו סנקציה כלשהי. יכול להיות מצב שתכתיב לא ימצא חן ("יתאים") לפלוני, אבל בפועל דווקא יועיל לו. למשל יש אנשים שלפני הגיוס לא מתלהבים מהחובה הזו, אבל לאחר השירות דווקא מרגישים שמעבר לתרומה שלהם, השירות דווקא תרם להם, למשל במה שקשור לבגרות, ניסיון בתחומים מסויימים וכד'.

ויש כאן עוד נקודה, הרבה פעמים חברות שבהן יש חופש, הן חברות דינמיות, מה שהיה 'אתמול' הוא לא בהכרח מה שיהיה 'מחרתיים' ובהתאם לזה גם התכתיבים. יכולים לצוץ תכתיבים חדשים שלא יתאימו לקבוצות מסויימות באוכלוסיה, כלומר יש כאן למרות החופש לכאורה, גם מצב שעלול להיות לא באמת חופשי לאורך זמן.

עוד נקודה שאפשר להזכיר בהקשר הזה היא המתירנות-שמרנות ולצרף לה את הנושא ה"חביב" עלי... קרי אבולוציה. אני טוען שב"גדול" חברות מתירניות נוטות להתפורר (ע"ע אחוז הנישואין למשל באירופה והריבוי המועט שם) כלומר לא לשרוד או לשרוד פחות טוב. לפעמים העדר תכתיבים בתחום שכזה, אולי יוצר הרגשה של חופש, אבל בטווח הארוך זה דווקא פוגע בחברה עצמה, בבחינת מעין "גול עצמי".

סופ"ש נעים לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.