עוד לא נשוי

דיווח 216

היום, יום ב', לא ממש הרגשתי טוב. זה משהו שאני סוחב עוד מאתמול בערב. כנראה משהו שאכלתי (זרם הנוזל שיצא מהמקום שבד"כ יוצא משהו עיסתי שכזה  - יעיד על כך ), אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לוותר על דברים לא הכרחיים ולא יצאתי לגיחת(/ות) חיפוש בערב.

תזכורת

אני מזכיר לבחורה המתאימה, תיבת האימייל שלי עדיין ממתינה למיילים...:

[email protected]

קצת פסימיות? - בבקשה

כשאני כותב כאן בבלוג, אני לפעמים שואל את עצמי, כמה פסימי או אופטימי אני במה שאני כותב? איזה דימוי זה יוצר אצל הקורא/ת? עד כמה זה עלול להרחיק/לקרב? לכאורה אני לא אמור יותר מידי לעשות חשבונות שכאלה כי זה הבלוג שלי וזה מה שאני מרגיש בזמן הכתיבה ובכל זאת המחשבה הזו עולה לה פה ושם. כך גם חשבתי היום על הנושא שאני מתכוון לדון בו. מותר לי להיות פסימי כי באמת חסר לי משהו מאד בסיסי בחיים, חסרה לי זוגיות וקצת כמו (בפרשנות שלי?) בשיר של החיפושיות זו לא יכולה להיות זוגית עם 'סתם' מישהי, אלא המישהי הזו חייבת להיות מישהי מתאימה !

(Do you need anybody? I need somebody to love, Could it be anybody?  I want somebody to love).

 
ובכן היום בבוקר ראיתי קישור לסירטון האנימציה הזה, שדן באופן קומי (כמעין משחק מחשב) בסוגיה: לימודים בכולל (לצעיר חרדי(/דתי)) אל מול לימודים בקולג' (או אוניברסיטה, לצעיר החילוני) בארץ. זה לכשעצמו לא בהכרח פסימי... להיפך יש כאן  משהו ציני-הומוריסטי, אבל מאחורי זה צצה לי המחשבה הזו שבמידה מסויימת אני מרגיש "קורבן" של התנהלות חברתית מסויימת.

מצד אחד זכיתי ללא מעט דברים טובים (ואני אסיר תודה על-כך), מצד שני אני מרגיש שהחברה החילונית שבה אני פועל מחד ידעה לדרוש ממני לא מעט, מאידך לא איפשרה לי לממש דברים חשובים ואפילו קריטיים. אני מתכוון לחשובים וקריטיים בעיקר עבורי, אבל אני מאמין שאם לי היה יותר טוב, גם לחברה שאני פועל בה היה יותר טוב (כן, ככה אני חושב...!). אני מתכוון לזה שבחברה החרדית/דתית, נוצרים תנאים שמעודדים זוגיות ומשפחה, בעוד שבחברה החילונית, נראה שלא פעם יש מי שמנסים להכשיל. תראו כמה זמן הבלוג הזה פועל (ובעיקר כמה זמן אני פועל, הרבה-הרבה-הרבה לפני הבלוג) ואין תוצאות.

אני מאמין שזה נובע גם מהתנהלות חברתית מסויימת (למשל: חברה שמעודדת מתירנות מינית וקרייריזם, חברה שמאפשרת אחוזי גירושין גבוהים, חברה ש'מעודדת' (אולי רק בעקיפין) את היווצרות המשפחות החד-הוריות, חברה כזו מצמצמת למעשה, לדעתי, לרווקים את האפשרויות למצא זוגיות ולהקים משפחה. בחברה שמרנית יש פחות מכל התופעות הנ"ל).

מובן שזה רק מרכיב אחד ב'נוסחא'/הסבר של למה אני רווק (כמוסבר באריכות כאן). אני גם יודע ש"לקטר" ולהאשים את התנהלות החברה סביבי לא בהכרח מקדם אותי לקראת מציאת זוגיות מתאימה ובסופו של דבר, גם אם זה המצב, זה באחריותי למצא לי בת-זוג, גם אם החברה סביבי מערימה עלי (ובוודאי לא רק עלי) קשיים בדרך (גם אם לא מתוך כוונה, אלא כפועל יוצא מהתנהלות מסויימת).

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.