היום, יום ד', נחתי משיגרת הקניונים (בערך) והסתפקתי ברכיבת אופניים בפארק. לא ראיתי אפאחת מתאימה. תמונה מהפארק מהיום בהמשך.
תזכורת 1
אני מזכיר לכם/ן (כמו שכתבתי בפוסט הזה) שאתם/ן הקוראים/ות שלי, אתם/ן ה"שגרירים" שלי, כלומר שאם אתם/ן מכירים (גם בעקיפין) מישהי שמתאימה לתאור הזה, אז אתם/ן יכולים/ות לנסות לשדך בינינו ומי יודע? אולי יצא מזה זיווג (והנה עשיתם מעשה טוב...).
תזכורת 2
במסגרת מדיניות 'חדשה', אני מודיע כאן, מדי פעם, מראש, איפה (בערך, למשל בקניון מסויים) ומתי (טווח זמנים)
אהיה כדי לתת סיכוי (גם אם קטן) לבחורה שרוצה להכיר אותי אבל מתביישת לפנות אלי דרך המייל, שניתקל זה בזו. מכיוון שאני
מחפש מראה מאד מסויים של בחורה, אם תבוא מישהי כזו במועדים ובמקומות הבאים, אם אתקל בה, אם היא תמצא חן בעיני
ואם אאזור את האומץ הדרוש... אז יש סיכוי שגם אפנה אליה ואעשה את הצעד
הראשון (בתקווה שזה יהיה מסע של אלף (או הרבה יותר...) מיילים) כדי להכיר אותה.
אז הנה הלו"ז (החלקי) שאני מתכנן להמשך השבוע (כפוף לשינויים וכד'):
יום ב', 19:00-20:00 קניון עזריאלי.
יום ג' 19:00-19:30 קניון רמת-אביב.
(מחר) יום ה' 19:30-20:00 קניון עזריאלי.
דימיון, בת-זוג ואינטלקט
כשאני חושב על מה שאני מחפש בבת-זוג, אני לכאורה יוצר לעצמי במחשבתי איזו "דמות אידיאלית" שכזו. למעשה, זו לא באמת דמות אחת
כי אני יודע שיש "דרגות חופש" או טווחים למה שאני מחפש. למשל, הדוגמא הכי
פשוטה היא הגובה. גובהה של בת-הזוג הרצויה לי הוא לא מספר יחיד אלא טווח
(בין איזה מינימום לאיזה מקסימום) וגם הטווח הזה הוא לא דבר "קדוש", הכל
תלוי במקרה... (או שמא בהומור לעניינו: "הכל תלוי באופן המילוי"...
).
היכולת הזו לדמיין משהו (מישהי... במקרה זה) שאתה (אני, שוב במקרה זה...
)
לא בהכרח רואה אותו כרגע מולך, היא יכולת מאד חשובה (לדעתי) מבחינה
אינטלקטואלית. יש אנשים שאומרים (לא רק לגבי זוגיות): "עזוב את הדימיון,
התמקד במציאות, בחר מתוך מה שנחשפת אליו במציאות בלבד". או אם ניקח את זה
לעניין חיפוש הזוגיות הם יכולים לטעון משהו כמו: "אם לא מצאת מישהי מתאימה
אחרי כל-כך הרבה שנים, אז תתפשר והשתדל לקחת את הדבר הכי קרוב למה שאתה
מחפש". לא אטען שזו גישה לגמרי מוטעית, אבל יש בה כמה אי-דיוקים. ראשית, כן
ראיתי (לפחות חיצונית) נשים שהן בהחלט מה שאני מחפש, אבל כידוע יש עוד
משתנים שמשפיעים, למשל אם הבחורה תפוסה או לא, למשל אם האישיות שלה מתאימה
לי או לא וכמובן אם אני מתאים לה או לא וכו'.
שנית, אני לא
מגדיר לי משהו לא מציאותי, זו לא פנטזיה! בחורה כמו שאני מחפש קיימת
בוודאות (הגיון סטטיסטי). "הבעיה" היא שצריכים לקרות כמה מאורעות שההסתברות
שלהם לא גבוהה, כדי שניפגש וכדי שנוכל לבנות בינינו קשר (לכן אני משתדל
ליצור הרבה הזדמנויות כדי להגדיל את הסיכוי והבלוג הוא חלק מזה). אני חושב
שהיכולת הזו לדמיין משהו או לשאוף להשיג דבר מה שנמצא בדימיון היא מה
שמייחדת את האנושות. אני די בטוח שחלק מההישגים הטכנולוגיים שהאנושות הגיעה
אליהם, נובע מאותו מקום של לדמיין משהו ולפעול ליצירתו (או להשגתו). חוסר
היכולת לדמיין דברים הוא בעיני איזה חוסר יכולת מחשבתית ואולי באמת לא
כל-אחד/ת ניחן ביכולת לדמיין מחשבתית דברים.
יחד עם זאת, ברור שצריך קשר למציאות. אדם שמדמיין, למשל... שהוא מצליח לקשור חבל (זה הנפוץ ע"פ כדוה"א בימינו)
סביב השמש ובכוחו ידיו בלבד יצליח למשוך אותה לכיוון כדור הארץ... כנראה
ימשיך לדמיין (לפחות בימינו אנו... לא יודע מה יהיה בעתיד...). אני מחובר
לקרקע ולמציאות. אני זוכר למשל שכשעשיתי (לפני שנים...) את התואר במתמטיקה ובמדעי המחשב
(מאונ' ת"א), די הצלחתי במקצועות הפרקטיים (תכנות בשפות מסויימות וכד'),
גם אם הסתדרתי היטב עם רוב התחום התיאורטי (מתמטיקה (שהיא כמעט כולה
(במסגרת הלימודית הנ"ל) תיאוריה) ומדעי המחשב (נושא שברובו/חלקו תיאורטי)). זה, לטעמי קשור לאינטלקט: השילוב של יכולת הדימיון (ויכולת הפשטה, תרתי משמע ) מחד וחיבור למציאות מאידך הוא לטעמי השילוב המוצלח.
די מתבקש לקשר כאן את "דמיין" של ג'ון לנון, כאן בהופעה עם אשתו בניו-יורק (במדיסון סקוור גארדן):
והנה התמונה מהיום מפארק הירקון:
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
