פרשת קצב מעוררת כמה וכמה סוגיות חשובות, בתחומים שונים, ששוות
התייחסות. אפשר לכתוב על כל אחת מהסוגיות הללו לפחות פוסט אחד (אם לא הרבה
יותר מזה), אבל כרגע אני רוצה להתמקד (ובקצרה) בשתיים. אני רוצה לדון על:
אחד- "צביעות" מסויימת או שמא פרדוקסליות שיש בחברה שלנו בנושא המתירנות
המינית ושניים- הבעיתיות שבהרשעה.
1. הפרדוקסליות
למה אני מתכוון? אני מתכוון לזה שאנחנו חיים במדינה יהודית (ולא חייבים
להיות דתיים (במובן המקובל היום) בשביל זה, אני למשל, לא דתי (אם כי אני
מאמין בה')). במגילת העצמאות
מצויין "בניין הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל". כלומר מדינת ישראל הוקמה
כבית לעם היהודי. מה, לכאורה, מייחד אותנו, בין היתר, כעם היהודי אם לא עשרת הדיברות שבתורה? הבסיס המוסרי שחלקו אכן מיושם בחוקים, למשל "לא תרצח", "לא תגנוב" וכד'. למה מישהו החליט לדלג על הדיבר "לא תנאף"?
ניאוף במובן הצר של המילה הוא כנראה קיום יחסים מין בין אישה נשואה לגבר שלא נשוי לה (נשוי לאחרת או שלא). יש אבל (כמו שהזכרתי כאן)
המרחיבים את ההגדרה גם למקרה של קיום יחסים מין בין גבר נשוי לאישה אפילו היא לא נשואה
למישהו. אם היינו מקבלים לספר החוקים את הדיבר הזה (שהוא צווי משמים,
לא דעת רב או חכם (עם כל הכבוד) כזה או אחר), אז בכלל לא היה עולה לדיון
סוגיות הלכאורה אונס. גם אם קיום יחסי המין היה תיאורטית נעשה בהסכמה מלאה
וגם, שוב תיאורטית, אם לא היו, מה שקרוי, יחסי מרות, זה היה פסול ואסור מכח הדיבר הנ"ל והפרשנות המורחבת שלו. לא... אני לא
מתכוון שנסקול באבנים את מי שנאף/ה (כפי שמצויין בתורה), אפשר למצא מספיק
סנקציות מתאימות הנהוגות ומקובלות בחוקי העונשים הקיימים.
כלומר, אני לא מקל ראש בעניין הלכאורה אונס, אני פשוט טוען שיש נושא
כללי (מעבר למקרה הספציפי הזה) חשוב והוא שגבר נשוי בוגד באשתו ואולי גם
בקיום יחסי מין כאלה פוגע, לא רק בקורבן האונס ובאישתו שלו, אלא בעקיפין בגברים אחרים ובסיכוייהם למצא בת-זוג. לא
לשווא יש ברוב המדינות המפותחות חוקים נגד פוליגמיה. גם אם אדם לא נישא
ליותר מאישה אחת, ברגע שהוא מקיים קשרים מיניים עם יותר מאישה אחת זו,
מבחינתי לפחות, עלולה להיות "פוליגמיה" דפקטו, גם אם לא במובן החוקי הפורמלי, אלא
הפרקטי (ע"ע מקרהו הקיצוני של גואל רצון, 32 נשותיו ו-89 ילדיו).
2. הבעייתיות לכאורה בהרשעה
אינני משפטן, אני לא בקיא מידי בחוקים ובהליכים המשפטיים, אבל אני משתדל
להפעיל שיקול דעת הגיוני. לפי מה שהבנתי היו במקרה דנן: עדויות מרכזיות של
צד אחד מול צד שני, ללא עדים תומכים לאקט, הלכאורה, אונס ולהבנתי לא ראיות
ממש לזה. זו "מילה כנגד מילה". אני לא מתיימר להיות שופט ואני מאמין
(ומקווה) שהשופטים הפעילו את כל שיקול הדעת והחושים שלהם וקבעו את מה שקבעו
לפי מה שהובא לפניהם, אבל עצם העניין הוא בעייתי לטעמי.
דווקא אישה צעירה (שאי אפשר לחשוד בה שהיא בעד אונס) אמרה לי לפני כמה
ימים שעניין ההרשעה, ברמה העקרונית (לאו דווקא לגבי המקרה הנ"ל) מאד בעייתי לדעתה, כי מישהי יכולה משיקולים של נקמנות
למשל להעליל על גבר טענות שווא (והיו דברים מעולם). בגלל שמדובר ב"מילה
כנגד מילה", זה די בעייתי.
גם עצם העובדה שמושג האונס הורחב, עלולה לגרור מצב שכשגבר ירצה לקיים יחסי
מין עם אישה הוא יצטרך להחתים אותה על טופס הסכמה לקיום יחסי מין בנוכחות
שני עדים לפחות... ולא, זה באמת נושא לא מצחיק. אונס הוא דבר חמור (ואסור),
דווקא בגלל זה, שוב, היה טוב מהרבה בחינות, אם היינו הופכים לחברה פחות
מתירנית מינית.
זהו להפעם,
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
