במהלך המבצע אני מתאר מה עשיתי כדי למצא בת-זוג שמתאימה לתאור הזה. מי שחושבת שהיא מתאימה או מי שרוצה ליצור איתי קשר מוזמן/ת לפנות לאי-מייל שלי ([email protected]). פרטים על המבצע הראשון (זה השמיני) אפשר למצא כאן.
דיווח 24
היום,
יום ד', בערב עשיתי גיחה קצרה בקניון איילון שברמת-גן. לא ראיתי אף אחת מתאימה היום. תמונה מקניון איילון מהיום בהמשך הפוסט.
תזכורת: אני מזכיר לכם/ן (כמו שכתבתי בפוסט הזה) שאתם/ן הקוראים/ות שלי, אתם/ן ה"שגרירים" שלי, כלומר שאם אתם/ן מכירים (גם בעקיפין) מישהי שמתאימה לתאור הזה, אז אתם/ן יכולים/ות לנסות לשדך בינינו ומי יודע? אולי יצא מזה זיווג? (והנה עשיתם מעשה טוב...!).
להעריך את מה שיש
אתמול בערב הצצתי כהרגלי באתר החדשות Ynet. היתה שם כתבה
על איזה ריב בין שני רבנים שמחזירים בתשובה. אני לא מוגדר כ"חוזר בתשובה"
אבל את הרב יצחק אני "מכיר" מצפייה פה ושם בסירטונים שלו ביו-טיוב וגם
מפרסומים שונים. את שמו של הרב השני לא הכרתי לכן עשיתי עליו חיפוש
ביו-טיוב וכך הגעתי לסירטון הזה שבו הוא מופיע ושמספר סיפור שמוסר ההשכל שלו הוא שצריך לדעת להעריך דברים.
חשבתי על זה בהקשר הפרטי שלי. לפעמים באמת רק בדיעבד יודעים להעריך
דברים. גם כיום שאני לבד וללא זוגיות, יש לי הרבה דברים להעריך וסיפור כזה
גורם לי לעצור רגע ובאמת להכיר תודה על כל הדברים שיש לי. הנטייה הטבעית של
הרבה אנשים היא להסתכל על מה שאין... זה טבעי כי זו היא בעצם השאפתנות, אם
לא נשאף להשיג דבר מה, כנראה שגם לא נשיג אותו.
אני חושב שזוגיות היא בסה"כ די צורך בסיסי לרובם המכריע של האנשים (me
included), אבל פעם לפני שנים אני זוכר שבוס שלי סיפר לי בדיחה על העניין
הזה של רווקים/נשואים וזה הולך משהו כזה:
"נישואין זה כמו אוטובוס. אלה שבחוץ רוצים לעלות עליו. אלה שבפנים רוצים לרדת ו...תמיד צפוף שם..."
אז לכאורה, אני צריך ללמוד להעריך את ימי הרווקות ("האין סופיים") שלי.
עדיין הטבע שלי הוא לא להתבודד, אני כן זקוק לזוגיות! אבל זוגיות עם בת-זוג
מתאימה!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
