עוד לא נשוי

בערבית אומרים "יום אסל, יום בסל" שפרושו "יום דבש, יום בצל" כלומר יום נפלא ואחריו יום 'על הפנים'. אני חושב שזה מתאר איזו "מניה-דיפרסיה" קלה או תנודתיות במצבי הרוח.

גם לי, כמו לרובנו, אני מניח, יש את הימים עם ההרגשה הטובה ויש את הימים עם איזשהו דיכדוך. אצלי זה לא משהו קיצוני לכאן או לכאן, אבל בהחלט שמתי לב שיש לי תנודתיות מסויימת. אני זוכר למשל שלאבי ז"ל לא היתה כמעט תנודתיות, הוא היה אדם די יציב מבחינה רגשית. הצד האחר של היציבות, שהיא לכאורה טובה, הוא שאין בדרך-כלל שמחה גדולה או עצב גדול.

מצב רוח יכול להיות מושפע מהרבה דברים. שמתי לב (גם בעקבות קריאה על כך) שתזונה, שעות שינה ופעילות גופנית משפיעים על מצב הרוח שלי. חוסר שינה לפעמים מפחית במצב הרוח, היעדר פחמימות גם מוריד במידת מה את מצב הרוח (אבל דווקא ביום כיפור אחרי שעות של צום, לפעמים מרגישים 'התעלות' לפחות חלקית וזמנית) וכמובן שפעילות גופנית (החל מ'סתם' הליכה ועד פעילות מאד אינטנסיבית) משפרת באופן כללי את מצב הרוח.

אפשר לקרא לגורמים שציינתי לעיל "גורמים ביולוגיים". יש כמובן גם גורמים אחרים שנקרא להם כעת "פסיכולוגים" (החלוקה הזו לא לגמרי מדוייקת, לכן המרכאות). זה שאני לבד ללא זוגיות מתאימה, אני מניח שעושה אותי פחות מאושר ממה שאני מסוגל להיות, אם כי יש לי תהיות לגבי זה. קראתי פעם מחקר שאנשים שמתחתנים חווים איזו עליה קלה במצב האושר מיד לאחר החתונה, אבל לאחר תקופה קצרה, רמת האושר שלהם חוזרת לזו שהיתה לפני.

אז האם בת-זוג תהפוך אותי לאדם מאושר יותר? הנטייה הטבעית היא לחשוב שכן, אבל הערכה ריאלית צריכה להניח שלאורך זמן השינוי לא יהיה דרמטי. בכל זאת, אני מאמין שזוגיות טובה (וכמובן לא כל זוגיות היא כזו) עושה טוב לבן-אדם. אושר הוא לא המדד היחיד. אפשר לדבר למשל על רווחה/איכות חיים (well being) שהיא טובה יותר בזוגיות הולמת בהשוואה למצב של להיות לבד.

עוד תמונת שקיעה מעניינת (בגלל העננים שמעל השמש) שצילמתי לפני כמה שבועות:

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.