עוד לא נשוי

לפני כמה ימים היתה לי שיחה עם ידידה (זו באמת ידידה ולא משהו אחר! אני יודע?... מישהו עוד עלול לחשוב ש"ידידה" זה שם קוד לפסיכולוגית או משהו כזה... אני לא בטיפול פסיכולוגי, למרות שיש לא מעט מקום לשיפור בחיי, אני פשוט לא חושב שזו הדרך). בקיצור, סיפרתי לה שלפני כך וכך זמן הגעתי לאיזה מקום והיו בו בערך מאה איש במתחם יחסית לא גדול, כלומר היה צפוף.

סיפרתי לה שהרגשתי מתוח בסיטואציה הזו, משהו אולי על הגבול של מה שנקרא 'חרדה חברתית', אבל החרדה הזו דעכה ככל ששהיתי שם יותר זמן. יש לי אני מניח מאפיינים גבוליים של חרדה שכזו, למשל במה שקשור בלהתחיל עם נשים ובכך שיש לי 'פחד קהל' (בעיקר במצב שצריך להרצות מול קהל). בצבא כשהייתי צריך לפקד ולעמוד מול 30 אנשים, עשיתי את זה, אבל בהתחלה זה היה לי קשה. ככל שצברתי ניסיון זה היה יותר קל והפך לטבע שני שלי.

אותה ידידה ניסתה לשכנע אותי שצריך לטפל בבעיה הזו של הפחד שלי מהתחלות עם בחורות. היא שאלה אותי: "ומה אם בין מאה האנשים שם, היתה בחורה שהיתה מוצאת חן בעיניך? לא חבל שהיית מפספס אותה?" וגם "החיים שלך חולפים להם ואתה לבד" וכו'. האמת שבין מאה (פלוס-מינוס..) האנשים שם לא ראיתי אף אחת בכיוון, אבל אם תיאורטית הייתי רואה, הייתי מנסה להיות באזור שלה (עד כמה שניתן במקום צפוף) ואולי הייתי מחכה שהיא תצא משם ואז אולי הייתי פונה אליה (כך נהגתי במקרים מסויימים בעבר).

אני גם חושב שכן ניסיתי לטפל בבעיה הזו. השתתפתי בסדנאות שונות (שבאו מכיוונים שונים). אחת הסדנאות עסקה בדיוק בנושא הזה של פחד מלגשת ולהתחיל עם בחורות וגם היה תרגול מעשי. כמו בצבא (לעמוד מול פקודים), כך גם בנושא ההתחלות, האפקט של 'לצאת מאזור הנוחות' ולהעיז, פג אם לא מתחזקים אותו. אני, ברמה העקרונית, לא רואה עצמי כדון ז'ואן (לדעתי דון-ז'ואניות היא תופעה לא טובה חברתית ואני לא מתכוון למי שלבד ושמחפש זוגיות רצינית, אלא למי שמחפש 'להשכיב' כמה שיותר בחורות). להתחיל סתם עם בחורות (כדי לשמור על "כושר" בנושא) לא נראה לי כל-כך, כי זה גם סוג של להשלות בחורה (כי אתה מתחיל עם בחורה 'סתם' שלא בהכרח גם מוצאת חן-בעינייך. זה לא הוגן לעשות זאת לבחורה ו"מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך").

אמנם אני לא נמצא כרגע ב"מבצע חיפוש" אבל אני כמובן ממשיך בחיפושי אחר בת-זוג מתאימה. בשבועיים האחרונים ראיתי שתי בחורות שעשו לי משהו. אחת ראיתי תוך כדי נסיעה במכונית. היא עמדה במעבר חציה ואני המתנתי ברמזור. זה מצב 'לא פשוט' מבחינתי (כי לא היתה שם חניה ולהתחיל איתה מהמכונית נראה לי לא לעניין (משהו יותר מידי 'ערסי' שכזה)). חזרתי לאותו מקום (בלי המכונית כמובן...) גם כמה דקות אחרי הנ"ל וגם באותה שעה שבוע אחר-כך מתוך תקווה שאולי זה משהו שקשור לסדר יום מחזורי של אותה בחורה, אבל (בשני המקרים) היא (כבר) לא היתה שם.

המקרה השני, אירע לפני כמה ימים. הפעם אני הולך ברגל ועובר מעבר חציה. ממולי, ללא כל הודעה מוקדמת..., עוברת אישה סופר-נשית (לפחות במושגים שלי). היא, כמו הבחורה הקודמת, לבשה שחור (כמעט תמיד הבחורות שמוצאות חן בעיני לובשות שחור... ). ממה שהספקתי להתרשם (וזה היה רושם של מספר בודד של שניות), היא היתה מלאה, היה לה אגן רחב שהובלט ע"י מותן לא רחבה, היה לה חזה גדול++ והיה לה שיער ארוך-ארוך (ממה שאני זוכר, עד אחרי הישבן). בקיצור, כמעט "התעלפתי" (או לפחות קיבלתי 'שוק' קטן...) מהמראה הכל-כך נשי ויפה הזה פשוט מראה נפלא.

אני לא בטוח ששתי הבחורות היו מתאימות לי ואני מתכוון גם מבחינה חיצונית (מבחינה אישיותית, אין לי כמובן מושג) כי לא היה לי מספיק זמן להתרשם, אבל זה הדגים לי שיש בחורות כמו שאני מחפש, כנראה יותר ממה שנדמה לי. מה שהיה משותף לשני המקרים הנ"ל היה שזה קרה בשעות שאני בד"כ עסוק. בדרך-כלל אני עושה גיחות חיפוש אחר-הצהריים/בערב ואילו שני המקרים הנ"ל קרו בצהריים.

יכול להיות שאני צריך, כמו שעשיתי לפני שנים, לעשות מעין 'חוזה' עם עצמי שבו אני מתחייב להתחיל עם בחורות, בכל מקום (טוב, כמעט בכל מקום) אם יש בהן איזשהו סף של משיכה מבחינתי, גם אם מראש הסיטואציה לא הכי טובה ונוחה וגם אם אני מעריך שאין סיכוי (כי אני לא באמת יכול לדעת מה הבחורה חושבת, כך שתמיד יש סיכוי).

הנה סירטון פרסומת לדיאודורנט אייקס-אנרכי, שמתאר, בהקצנה ובהומור... סיטואציות ברחוב של משיכה. די חביב!