בפוסט הקודם הזכרתי פחדים, אז החלטתי להמשיך קצת לכתוב על זה. אני לא מוגדר כפחדן, אבל לפעמים ובתחומים מסויימים אני מרגיש קצת כזה, אבל הכל יחסי. בצבא למשל שירתתי בחיל קרבי (הייתי מפקד טנק בשיריון) אז אני לא מאד פחדן 
.
אני זוכר שכבחור צעיר (אולי 22) שכנה של אימי ביקשה ממני (וזה קרה כמה
פעמים) שאעבור דרך המרפסות (החזיתיות) כי בעלה שכח את המפתחות בדלת מבפנים
(לא היו אז הרבה פורצי דלתות כמו שיש היום).
עשיתי את זה בלי לחשוב יותר מידי. זה היה לעבור ממעקה למעקה כאשר לרגע
כל הגוף נמצא תלוי באוויר ולמטה כמה קומות, יש רק בטון קשה. היום אני לא
בטוח שהייתי עושה את זה, כי אם אתה חלילה וחס נופל/מועד וכד' זה לא היה
נגמר טוב. בקיצור לא שווה את הסיכון. אני מתאר לעצמי שיש לא מעט אנשים
שעושים כל יום דברים כאלה או יותר מסוכנים. כמו שכתבתי לעיל הכל יחסי.
אני גם זוכר שפעם במרכז ת"א (לפני אולי 16 שנה?) התחלתי עם בחורה די קרובה למה שאני מחפש. היה לה חזה כל-כך גדול שהיא הלכה כבר קצת כפופה, אבל בעיני היא היתה סופר סקסית 
שיא הנשיות והיופי. הייתי מאד שמח אם היה יוצא לנו להכיר ואולי אף להפוך
לזוג. החלטתי אז שאני ניגש. היא לא היתה לבדה, היתה לידה (כנראה) חברה.
האמת שהתחלתי איתה די גרוע (ולא בטוח שהשתפרתי מאז מבחינה זו...).
פשוט כתבתי לפני זה (כמה שניות אחרי שראיתי אותה לראשונה) פתק עם מספר
הטלפון שלי בבית, נתתי לה אותו, אמרתי לה שאם היא רוצה להכיר אז שתתקשר אלי
ושאלתי גם איך קוראים לה (שמה הפרטי) והיא אמרה לי מה שמה (התחלתי, אגב, בצורה דומה
גם עם מישהי לפני כ +8 שנים). למה סיפרתי את כל זה? כי הבחורה חייכה אחרי
שפניתי אליה ואמרה לחברה שלה (כשאני שומע): "איזה אומץ יש לו" 
אז יש לפחות מישהי שחשבה שאני אמיץ...
בסופו של דבר לא נוצר קשר כי הבחורה לא התקשרה או לפחות לא השאירה הודעה
בתא-הקולי/מזכירה אלקטרונית (לא שאלתי אותה... אבל אולי היא בכלל היתה
תפוסה?...).
למרות שפסיכולוגיה זה ממש לא התחום שלי יש לי השקפה, שנסמכת על מה
שקראתי, בנושא. אני מעריך שלהרבה תכונות אנושיות יש רקע מולד. אני מסתכל על
אבי ז"ל ואימי תבדל"א (למרות שגנטיקה, כמו שאדם סביר אמור לדעת, היא לא רק
עניין של הורים אלא גם סבים/ות וכד'. תכונות יכולות "לדלג" דור או אף
יותר). אבי ז"ל ממש לא היה אדם פחדן. הוא עזב את בית הוריו בגיל צעיר יחסית
(אולי 16-17), התגייס לפלמ"ח, לחם להקמת המדינה ואחר-כך המשיך בקריירה
צבאית והשתחרר כקצין בכיר.
אימי לעומת זאת, אמנם לא פחדנית אבל אני אתן דוגמא שאני זוכר: היינו פעם
(לפני לא מעט שנים) בטיול והיה צריך לרדת ברגל כמה מטרים במדרון לא מאד
תלול. היא ממש פחדה, עצרה ואמרה שהיא מעדיפה לא לרדת, למרות שהיו באותו
טיול עוד הרבה נשים כמוה וכולן ירדו בלי בעיות ובלי לומר מילה.
אז אני כנראה איזה שילוב של אבי ואימי... לעיתים פחדים הם מנגנון הגנה.
אומרים למשל שמי שזהיר יותר (שלעיתים זה קשור לפחד (לא פחד משתק, אבל עדיין
פחד)) חי יותר ממי שאין לו/ה פחדים (ולכן מסתכן יותר). בתחום ההתחלות
שהזכרתי בפוסט הקודם וגם עכשיו, בהחלט חשוב להעיז... שנאמר "מי שלא מעיז לא
XXXX" (צונזר ע"י הצנזור הראשי של הבלוג 
).
נ.ב. היום ראיתי באיזשהו מקום בחורה צעירה עם חזה גדול+, לא ענק כמו
שאני אוהב, אבל לא יכולתי שלא לשים לב אליה, עברתי לידה, הסתכלתי עליה והיא
החזירה מבט. אחר-כך הלכתי בכלל לכיוון אחר ממה שהיא הלכה וראו
איזה פלא?... הבחורה (שהלכה גם היא (כמו המקרה הנ"ל) עם (כנראה) חברה) עברה
במקום שבו הייתי (למרות שהסבירות לכך מראש היתה די נמוכה). בכל מקרה, למרות
שהיא היתה בהחלט בחורה מושכת ויפה, היא לא היתה מספיק בכיוון של מה שאני מחפש.
אבל לידי היו שני בחורים צעירים, אחד מהם לטש עיניים לעברה... ואמר לחברו:
"'כמה היא סקסית". אני בטוח שאני לא אוהב החזות הגדולים היחיד בעולם...
"בטיילת על המדרכה".
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
