אמנם הזכרתי את הנושא הזה באופנים שונים כבר בעבר, אבל מעניין לי לדון בו שוב... בפוסט הקודם הזכרתי את ט"ו באב
חג האהבה. אני זוכר ששמעתי באותו יום (או בסביבתו) תוכנית רדיו שבה הוזכרו
סטטיסטיקות של גירושין. אם בשנות ה70 של המאה הקודמת על כל A זוגות אחד
היה מתגרש, אז היום מדובר על B זוגות, כשאר A גדול (מספיק, משמעותית) מ-B.
כלומר אחוז הגירושין היום גבוה הרבה יותר.
לגבי כותרת הפוסט, תחילה צריך לנסות להסביר מה נמצא תחת ההגדרה "מתירנות
מינית". אני לא בהכרח מתכוון עכשיו לתת הגדרה מדוייקת. באופן פשטני הייתי
אומר אולי שכל מה שפוגע במוסד המשפחה (אב+אם+ילד/ים) המונוגמי והיציב שייך,
על-פניו, לאותה מתירנות.
זה מתחיל בזה שבחלקים נרחבים בחברה של ימינו (בעיקר החילונית (לה אני
משתייך)) מין לא נחשב לדבר לא תקין בין זוג שלא נשוי. האמת שאני יכול להבין
את הרצון הטבעי הזה, אבל אני גם מבין את הצד האחר השמרני, זה שאומר "אין
שום רע במין, להיפך זו אפילו מצווה חשובה, אבל בתוך זוגיות מחייבת (כזו גם
שנשמרת לאורך זמן)". זו בעצם הגישה השמרנית שמאפיינת בדרך-כלל את החברה
הדתית על גווניה השונים (או לעיתים גם המסורתית).
אין לי זמן (או רצון...) בשעה מאוחרת זו לחפש את הסטטיסטיקות כדי לאשש
את מה שאני כותב, אבל ממה שאני זוכר שקראתי, בחברה הדתית: אחוז הנישואים
גבוה יותר, אחוז הגירושין נמוך יותר ושוב, אם אני זוכר נכון, מתוך סקר
מסויים יש יותר אנשים שמגדירים את עצמן כמאושרים.
אין כאן כוונה להטיף למישהו לחזרה בתשובה. אני לא דתי (גם אם אני מאמין
בה'). לדעתי בחברה הדתית יש מקום לא קטן לשינויים, אבל זה לא נכון "לשפוך
את התינוק עם המים". במה שקשור לזוגיות ומוסד המשפחה, לטעמי, יש הרבה דברים
טובים בחברה הדתית. יכולה כמובן להישאל השאלה "טובים" למי? כמו שיכולה
להישאל השאלה למי "טובה" המתירנות, כלומר מי נהנה באיזשהו אופן ממנה?
מי שמתירני באופיו (או אופיה) כלומר נניח מאמין בריבוי פרטנרים (ואני די
משוכנע שמדובר ביותר גברים מנשים), "טוב" לו, לכאורה, במצב מתירני. מי
ששמרן ומעדיף זוגיות יציבה ונאמנות מינית/זוגית יהיה (או תהיה) שמרן. ייתכן בכלל שיש לזה רקע מולד. לצורך
הדיון, אני בהחלט יכול למקם את עצמי (הלכה למעשהׂׂׂׂ) יותר בצד השמרני מאשר המתירני, אבל
אני לא קיצוני.
מעבר לנקודת המבט של הפרט, יש כאן אספקט רחב יותר של חברה.
בחברות מתירניות יש להערכתי פחות ריבוי טבעי (ראו למשל אירופה וגם צפון
אמריקה), יש החוזים שאירופה 'תיעלם' בעתיד (לפחות מבחינת האוכלוסיה
האירופאית) במובן ההשפעה (כלכלית/תרבותית וכד') שלה, בגלל הריבוי המועט הזה.
בחברות שמרניות יש ריבוי רב יותר. גם כאן צריך להיזהר, ריבוי מוגזם כמו
ריבוי מועט שניהם לא טובים. העולם בנוי על איזונים, אבל אם חברה 'נעלמת' אז
מבחינה אבולוציונית היא 'נכשלה'. חברה חפצת חיים (זה אומר גם דורות המשך)
צריכה לחשוב לא רק על "הנאות" הרגע אלא גם על העתיד הקיומי שלה.
זה לא רק עניין של כמות (הריבוי). כמו שניסיתי להסביר בזמנו בפוסט הזה,
חברה מתירנית לכאורה 'תעדיף' (במבחן ההצלחה למצא זוגיות ועל כן הריבוי) אנשים עם
כישוריים חברתיים טובים. אין כמובן רע בכישורים חברתיים טובים.. השאלה האם
אלו לא באים -סטטיסטית- על חשבון כישורים אינטלקטואלים אחרים? (מערכתיות מול אמפטיות, כמו שהזכרתי כאן) כלומר לטווח
הארוך זה לא רק עניין של כמות (ריבוי נמוך) אלא אולי גם 'איכות'?
נחזור לכותרת הפוסט. אם יש פחות נישואין ויותר גירושין לדעתי זה אומר
שיש גם יותר אנשים בודדים שלא מרצון.
זה , בין היתר, קשור לתופעה של "מונגמיה סידרתית" שהיא בעצם קצת "פוליגמיה" (תופעה שפוגעת ברווקים (הזכרים) ובסיכויהם למצא בת-זוג). "פוליגמיה" - לא בהכרח במובן הצר-פורמלי של המילה, אלא לעיתים במובן הפרקטי (כשמין מותר מחוץ לנישואין, גבר יכול להיות בקשר בלעדי עם כמה נשים ("פילגשים")) ו/או במובן האבולוציוני (צאצאים).
מדברים הרבה אצלנו על יוקר הדיור. לא מזמן שמעתי ברדיו (בתוכנית אחרת מזו
שהזכרתי לעיל) מישהו שאמר (אם אני זוכר נכון) שהמחסור בדירות קשור גם באחוז הגירושין, כן, כן... על כל זוג
שמתגרש צריך לכאורה עוד יחידת דיור (למרות שחלק מהגרושים נישאים שוב וחלק
אולי חוזר להורים). הנה עוד סיבה למה מתירנות זה לא טוב...
כמאמר השיר הנהדר הזה ("Laß die Sonne in dein Herz", השיר של גרמניה באירוויזיון 1987), מתוכו השורה: "Doch du bist nicht allein" ("אבל אתה לא לבד"). לפחות אני לא לבד בלבד 
.
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
