עוד לא נשוי

כמו כל אחד שרוצה להשתפר או לפחות להפיק לקחים, אני לפעמים נזכר במקרים שהכרתי בחורה ומנסה לבדוק בדיעבד האם נהגתי נכון. ההנחה שלי היא שבדרך כלל נהגתי נכון, אבל כל מקרה לגופו. כמו במאזני כפות, כשיש משקל מסויים בכל כף, לפעמים כף אחת נוטה למטה רק קצת. בדומה יש מקרים ששיקול הדעת שלי היה כנראה נכון בזמנו, אבל לא היתה לכאורה סיבה מכרעת וברורה לקבל החלטה לכאן או לכאן.

אני חושב שכבר סיפרתי על המקרה הזה בעבר. זה היה כמדומני מתישהו בסוף (?, אם לא, אז באמצע-סוף) שנות התשעים של המאה הקודמת. ראיתי מישהי די נאה, מלאה עם חזה שאי אפשר היה לטעות בגודלו (ענק). היה לה שיער חלק וארוך, היא לא היתה גבוהה מידי, בקיצור... בכיוון החיצוני של מה שאני מחפש. אז נדלקתי. בדרך לא דרך עם הרבה מזל (זה היה ממש צירוף מקרים כל-כך מיוחד ונדיר) השגתי (לא ישירות ממנה) את מספר הטלפון שלה.

התקשרתי ואמרתי שאני רוצה להכיר אותה. היא נענתה בחיוב ונפגשנו. הבחורה באה לדייט עם מחשוף... אממ... יותר מידי חשוף. למה אני מתכוון? הזמנתי אותה לבית קפה יחסית שקט, אבל בכל זאת היו שם אנשים מסביב. איך שאנחנו מתקדמים לעבר בית הקפה, כל הגברים בסביבה, כמעט ללא יוצא מהכלל, נעצו בה (ובחזה שלה) מבטים... זה היה מאד מביך עבורי... אני 'מטורף' על ציצים ענקיים, אבל בכל זאת... אני מצפה מבחורה להיות צנועה במקום ציבורי... מה גם, שאני מעדיף מישהי יותר לכיוון הביישני מאשר המוחצן.

בדרך-כלל בדייטים (ויש לי ניסיון מסויים בכאלה) ראשונים, כשנמצאים בבית-קפה, הבחורות לא מזמינות משהו יקר כי זה רק דייט ראשון. אני הזמנתי קפה הפוך ואז הבחורה, אני חושב שהזמינה את העוגה הכי יקרה שם... ברור לי שאני זה שמשלם וזה לא שאני קמצן או משהו... פשוט ה'נימוס' "מחייב" לא להגזים בדייט ראשון...

האמת שהבחורה בסה"כ היתה די נחמדה. למשל סיפרתי לה קודם, בדרך לבית הקפה, שבאותו היום (או בערך) היה לי יומולדת. אז היא החלה לפצוח בשיר "היום יומולדת.." לכבודי. זה הזכיר לי קצת את האופי של סיגל מהצמד יבגני וסיגל מהעונה הנוכחית (3) של היפה והחנון מישהי כזו שמחה וצוהלת, שזה מאד חביב, אבל אני... לא יודע... אני מצפה מהבחורה קודם להכיר אותי (לפחות קצת) ורק אז לצהול...

מכל מיני סיבות (אני כבר לא בטוח לגמרי מה קרה) הקשר לא נמשך (אני חושב שביוזמתי הוא לא נמשך) אבל המשכתי להיתקל בה, באמת באופן מקרי, ברחוב עוד לא מעט פעמים אחרי זה והיא כל פעם שאלה אותי: "נו? מה חדש? למה אתה לא מתחתן?" עניתי לה שאין מספיק בחורות כמוה (מה שדי נכון, לצערי). אחרי תקופה היא הכירה מישהו, הם נישאו ואז נולד להם ילד (היא סיפרה לי על זה) ואז היא אמרה לי: "אתה לא יודע כמה זה כיף שיש ילדים, כדאי לך". באמת בחורה מתוקה! (ואני לא כותב את זה בציניות, חלילה). אני שואל את עצמי אחרי כך וכך שנים של חיפושים, האם לא ויתרתי עליה כל-כך בקלות ומוקדם מידי?

"אין לבכות על חלב שנשפך". אני שלם עם ההחלטות שלי. ייתכן שהיום הייתי נותן יותר צ'אנס לקשר כזה, אבל באותו הזמן, החלטתי אחרת. רק העתיד יאמר האם נהגתי נכון (אם אמצא מישהי כלבבי) או שלא.

"עדיין לא מצאתי את מה שאני מחפש" (U2).

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.