עוד לא נשוי

היום עשיתי משהו שאני דוחה כבר המון זמן. סידור של כל מיני דברים ועוד כיו"ב. עשיתי את זה כי היה לי מעין "דד-ליין" (דד (אפרופו, תרתי משמע) - שד, עוד הקשר אוראלי...) שגרם לי להזדרז. לפעמים כשאני דוחה משהו זה בגלל שאני לא אוהב לעשות את המשימה, או שהמשימה נראית לי מתישה או לעיתים מפחידה וכד'. 

בקיצור החלטתי שאני 'מתלבש' על המשימה. בהתחלה זה היה נראה לי שאזדקק להרבה זמן כדי לסיים, אבל ה"דד-ליין" הכתיב לי את הדברים, אז התחלתי 'לתת גאז' איפה שצריך, קצת עשיתי 'קיצורי דרך' איפה שהיה אפשר והשלמתי את המשימה בזמן.

אחרי שסיימתי ראיתי שזה בסה"כ לא היה נורא. יש לי מעין נטייה כזו להמעיט ביכולות שלי כשזה נוגע לדברים מסויימים. למשל, כמו שציינתי לא פעם כאן בבלוג, כשרק התחלתי (בזמנו, דהיינו מזמן...) את הלימודים באוניברסיטה לא הייתי בטוח שאסיים את התואר (תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב מאוניברסיטת ת"א שאכן הוא תואר לא קל), אבל סיימתי בהצלחה.

אולי זה ככה אצלי גם עם התחלה עם נשים מתאימות. זה בסה"כ הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה, אבל בכל זאת, הרבה פעמים הסיטואציה הזו של להתחיל עם מישהי היא סיטואציה מלחיצה עבורי.

אולי אני צריך להזכיר לעצמי את הלקח ממה שאירע היום. לא תמיד מה שאני חושב/מעריך על דבר מה, הוא בהכרח כזה בפועל.

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.