היום נתקלתי בפוסט/מאמר
מאד מעניין (ממליץ לעיין/לקרא) שדן בנושא שקשור למה שחשבתי עליו בימים
האחרונים. קריאת הפוסט/מאמר הנ"ל ממש 'באה לי בטוב'. זה פשוט חיזק והבהיר
לי את המחשבה/ות הנ"ל. הכתבה דנה בכך שלא פעם האנשים שמתקדמים בהיררכיה
אירגונית בתחומים תחרותיים (כמו הייטק ופוליטיקה) הם אנשים מרושעים ולעיתים
אף בעלי בעיות פסיכולוגיות. מוזכרים שם גם ניסויים חברתיים שמדגימים
שאנשים נוטים לבחור למשימות מסויימות את אלה בעלי מאפייני האישיות כנ"ל,
מתוך כנראה מחשבה שהם יעשו את העבודה טוב יותר (דומיננטיות וכד').
אל לנו (ב-"לנו" אני מכליל גם אותי, אני לא חף מטעויות) להלין שיש, למשל
בפוליטיקה, אנשים שמוסר זה לא הצד החזק שלהם. שבמקרה "הפחות גרוע" מילה והבטחה הם רק הבל פה
ותו לא. שאינטרסים אישיים קודמים אצלם על ערכים אנושיים בסיסיים. "אנחנו"
נותנים להם להיות שם. אנחנו בוחרים בהם.
זה בשבילי לא רק דיון תיאורטי. אני מכיר מקרוב, אפילו מקרוב מאד אנשים כאלה. אנשים שטיפסו גבוה בהיררכיה, אבל הם במילה אחת קולעת: דרעקים או כמו שנהוג לכנותם במקומותינו: חארות.
מה שעצוב הוא שזה חורג הרבה מתחום הפוליטיקה וההיי-טק. יש מעין
דעה כזאת שבחורות נמשכות למניאקים. לגברים שמזלזלים בהן. אני לא חושב
שבמודע נשים מעדיפות מניאקים כנ"ל, אבל בפועל הרבה גברים שקרנים, לא
מוסריים וכו' משיגים יותר נשים (מינית ובכלל) ואולי גם יולדים יותר צאצאים,
כך שהתהליך האבולוציוני (בהנחה סבירה שמדובר גם בתכונה גנטית) יוצר כנראה
עוד ועוד מניאקים.
ברור שיש יתרונות (בדרך-כלל יתרונות קצרי טווח) במצבים מסויימים לאדם
שנמצא בחסות (/מובל) אדם אחר שכל האמצעים כשרים בעיני האחרון להשגת מטרה,
אבל החברה כחברה מפסידה.
אפשר לנסות להמשיל את זה לרמזורים בצמתים. אדם שנוהג ברכב ולא מציית
לרמזורים, אולי יגיע (יחד עם הנוסעים ברכב, אם יש כאלה) יותר מהר ליעדו
(בהנחה שלא תהיה לו/הם תאונת דרכים בדרך), אבל לא מעט אנשים אחרים עלולים
להיפגע מכך, אם בגלל שהם יעוכבו ואם בגלל שהם חלילה יפגעו פיזית מהבלאגן
שנהג ש'מצפצף' על הכללים יצר.
כולנו כאמור קצת אשמים בכך. לפעמים כי אנחנו לא נלחמים מספיק בהתנהלות
של מניאקים כאלה. אני מודה שגם אני לא תמיד יוצא למלחמה במניאקים כנ"ל,
אולי כי אני מרגיש שלא תמיד יש לי מספיק גיבוי לצאת למלחמות כאלה ואני לא
רוצה להפוך למעין "דון קישוט". אני חושב שהחברה צריכה לעודד ערכי מוסר
ולגרום למניאקים כנ"ל לשלם מחיר על התנהלותם הדורסנית והאנוכית (למרות
כאמור הרווחים קצרי הטווח).
לעיתים החברה אכן מענישה מניאקים, אבל נראה לי שלא מספיק במקומותינו.
מובן גם שיש אנשים ישרים, מוסריים וערכיים, שהגיעו לעמדות בכירות בהיררכיה
במסגרות תחרותיות ועדיין יש יותר מידי כאלה שהם לא. כאמור, אני מכיר מאד
מקרוב כמה דרעקים כאלה...
"הלילה הקודם", ביצוע יפה (לטעמי) לשיר המצויין (שאני מאד אוהב, בגלל
הקצב והמלודיה. בביצוע הזה הגיטרות, התופים והבס נשמעים מצויין) של החיפושיות:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
