עוד לא נשוי

הרבה פעמים כשמדברים על אדם חכם, מתכוונים למישהו בעל IQ גבוה. במבחן אינטליגנציה מקובל, כמו במבחן IQ, הנבחן נדרש לעשות איזו אנליזה לנתונים, לשלוף נתונים מהזכרון ולתת תשובות למספר שאלות בזמן נתון. כל הנתונים (למעט אלו שהוא אמור לשמור בזכרונו הוא) מונחים לפניו.

אבל החיים המודרניים הם מבחינות רבות גם סוג של מבחן אינטליגנציה. אפשר לעיתים לראות את חוכמתו של האדם לפי ההתנהלות שלו. למשל, כמו רבים וטובים 'גיליתי' שאפשר לחסוך בהוצאות הטלפון הסלולרי. זה הוביל אותי לחפש אלטרנטיבות גם בתחומים אחרים ולעשות 'סקרי שוק' ולגלות פערים לעיתים עצומים. חסכון במאות שקלים בחודש מצטבר לאלפים לא מעטים בשנה.

אז התחלתי לבדוק בין מכרי כמה מהם מתנהלים כלכלית בחוכמה. היה מעניין לראות שיש לא מעט שמתנהלים די לא חכם, כלומר מבזבזים סתם כסף. כסף שהיה יכול לשמש אותם לדברים אחרים, גם אם יש להם מספיק (אם יש עודף כסף ניכר, אז אפשר לתרום את חלקו, אבל לפחות האדם בוחר למי לתרום... לפי השקפתו ולא מעשיר עוד ועוד את הטייקונים העשירים ממילא).

השוני בין הIQ ל"חוכמת החיים הכלכלית" הנ"ל הוא שבשניה צריך למשל לעשות פעילות אקטיבית של איסוף נתונים, למשל השוואת מחירים. ייתכן גם שצריך להפגין איזו ערמומיות במשא ומתן. אדם "חכם כלכלית", או לצורך הדיון בעל אינטלינציה פרקטית דומה, לא חייב להיות בעל IQ גבוה, אבל סביר שלא יהיה בעל IQ נמוך.

הצלחה בחיים -וזה כמובן ידוע- לא נמדדת רק ביכולות אנליטיות, אלא גם בטיב האינטראקציה של האדם עם סביבתו. ביכולת להבין אחרים וגם להשפיע עליהם. משהו כמו "אינטליגנציה חברתית". ממש היום חבר ששוחחתי איתו בטלפון אמר לי שלדעתו אני, בניגוד אליו, "איש של אנשים" כלומר שאני לכאורה בעל יחסי אנוש טובים. ייתכן... (אני לא בטוח) אבל מצד שני, אני לא מרגיש שהצלחתי לקדם כמה דברים שלדעתי הם דברים חשובים (ולא רק לי) וזה סוג של כשל. כמו בפוסט הקודם אני יכול לטעון שהריצפה עקומה, או שאני צריך לשפר את כישורי הריקוד שלי... כנראה ששני הנ"ל נכונים

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.