עוד לא נשוי

סולידריות

הבלוג הזה הוא אמיתי. אני אמיתי, אני באמת רווק, אני באמת מחפש מישהי שזה תיאורה, אבל חשבתי לעצמי לרגע, שיש כאן, או יכול להיות כאן, מעין ניסוי חברתי שמודד את מידת הסולידריות שיש בחברה שלנו.

ביום שישי ה-28/12/12 שודרה ברשת ב' התוכנית "בין שישי לשבת עם יצחק ליבני" (תוכנית מאוד איכותית שאני מאזין לה, לפחות חלקית ומידי פעם, כבר שנים). באותה תוכנית התארח פרופ' איל וינטר (שחיבר את הספר "רגשות רציונליים"), הנה קישור לדף עם תוכניות מוקלטות (יש לבחור שם את התוכנית הנ"ל מהתאריך הנ"ל)).

בערך בזמן 31:53 של ההקלטה, הפרופסור הנ"ל מספר על ניסוי שבו נותנים לאנשים סכום כסף (שנועד גם לאחר(/ים?)) והם אמורים לחלוק אותו עם אחר(/ים), לפי החלטתם הבלעדית (של אלה שקיבלו ראשונים). מסתבר שישראלים פחות מוכנים לתת לאחר. הסקנדינבים ואפילו האמריקאים מוכנים לתת יותר לאחר. כלומר, לכאורה (כשמדובר בניסוי ובכסף) אפילו האמריקאים, שהם כידוע חברה מאוד תחרותית (קפיטליסטית), יותר סולידריים מאיתנו הישראלים.

הוא עושה הבחנה בין מצבי שלום ומלחמה (במצבי מלחמה יש, לכאורה, יותר סולידריות בישראל). הוא גם מציין את עניין ההומוגניות. כלומר שככל שחברה הומוגנית יותר כך, כנראה, הנטייה לסולידריות חברתית (למשל לעסוק בהתנדבות) גדלה ולהיפך.

אנחנו חברה די לא הומוגנית. אמנם רובנו (למעט הציבור הערבי, הנוצרי ועוד) יהודים, אבל אנחנו מעדות שונות: אשכנזים, ספרדים, מזרחיים, אתיופים (ועוד) ומאמונות שונות: חילונים, מסורתיים, דתיים לאומיים, דתיים רפורמים, חרדים (וגם שם, ממה ששמעתי, יש חלוקות: חסידות א' או חסידות ב') וכן הלאה והלאה. זה לא יהיה נכון לומר שאין בכלל סולידריות, יש, למשל, לא מעט גופים התנדבותיים במדינה שעושים פעילות חשובה וראויה להערכה.

אמנם אני מחפש מישהי שאין רבות כמותה (הטיפוס של הבחורה שאני מחפש, קודם כל חיצונית, הוא בהחלט מאוד נדיר. נדיר, אבל קיים), אבל בכל זאת אני מנסה לעשות איזה ניסוי מחשבתי, נניח שהיינו מדינה יותר הומוגנית מבחינה חברתית, האם אז לא היו יותר פניות אלי לבלוג (למרות גילי ה'מופלג' והדרישות ה'מחמירות' ומיוחדות שלי)?

לפי מושג ה-"שש דרגות של הפרדה" (גם אם בפועל זה לא מושג לגמרי מדוייק), אנחנו חיים במעין "כפר גלובלי 'קטן' ". מאוד ייתכן שמישהו/י מכיר מישהו/י שמכיר מישהו/י וכו' -מספר לא רב של פעמים- שמכיר/ה בחורה מתאימה כמו שאני מחפש (ב"מתאימה" אני מכליל את זה שהיא לא תפסול (במקרה הפחות 'טוב') אותי או אפילו תרצה (במקרה היותר טוב) אחד כמוני)). בכל זאת הבלוג הזה עומד לחגוג באפריל 6 שנים. היו כאן עד עכשיו עשרות אלפי כניסות, היו קישורים באתרים גדולים (כולל ווי-נט, פייסבוק, תפוז ועוד) ובכל זאת, אני עדיין רווק ללא זוגיות.

אולי אם היינו חברה קצת יותר סולידרית כבר הייתי מוצא, גם דרך הבלוג, בת-זוג מתאימה. אני לא בא כאן בטענות לאף-אחד/ת (גם אם אבוא, זה לא יעזור לי... אולי חוץ מ'לשחרר קצת קיטור'). אני גם די שונא פגישות עיוורות ועדיין זה עדיף על לא לנסות.

ברור שקודם כל, אדם אחראי לגורלו, אבל, נכון לרגע זה (אולי בעתיד, אם העובדות יהיו שונות (קרי אכיר מישהי מתאימה...! דרך כאן), ארגיש אחרת), אני מרגיש בעקיפין, קצת את הפלגנות וחוסר הסולידריות היחסי (יחסית לחברות אחרות) שיש כאן בחברה. עדיין אני חייב להיות אופטימי ולהאמין ברוח האנושית הטובה.

אני מזכיר את המבצע של 1000 ש"ח מתנה למי שת/יצליח לעזור לי למצא בת-זוג מתאימה בתנאי שאתחתן איתה, כפוף למה שמצויין כאן.

"בהכירי את עצמי, בהכירי אותך", להקת אבבא: