עוד לא נשוי

קשב וריכוז

בשבוע שעבר שמעתי, יחסית מאוחר בלילה, תוכנית ברדיו שדיברו בה על הפרעות קשב וריכוז. תחילה אציין שלא אובחנתי ולא ידוע לי אם אני בעל 'הפרעה' (המרכאות כי אני גם לא יודע אם זו באמת 'הפרעה', מיד אסביר) שכזו, אבל היה שם משהו שנאמר ע"י מומחה (כנראה פסיכולוג) בתוכנית שאני רוצה לדון בו.

אותו מומחה, ציין שיש אנשים שסובלים מהנ"ל ושבאים אל הפסיכולוג בגלל בעיות אחרות בחיים שלהם, למשל שהם לא מוצאים/ות בן/ת-זוג (ושזה לכאורה בגלל עניין הקשב-ריכוז). בערך בויקיפדיה מצויין ש5% עד 10% מאוכלוסיה הם בעלי בעיות בקשב-ריכוז. אם תופעה היא, יחסית, כל-כך נפוצה, אני כבר מראש לא הייתי מגדיר אותה כ"הפרעה". ייתכן למשל שיש trade-off בין תכונות מסויימות ואולי בחיסרון (לכאורה) יש יתרונות הישרדותיים. אל נשכח שהאבולוציה לא היתה אמורה "לייצר" אנשים שמתאימים בהכרח לחיים המודרניים (כמו לשבת בכיתה וללמוד) אלא לשרוד באופן מיטבי בתנאים אולי שונים.

גם אם לא תמיד היה לי קל.. שרדתי את מערכת החינוך (בגרות) וסיימתי תואר ראשון (לא קל: מתמטיקה ומדעי המחשב) באוניברסיטה, ללא תנאים מיוחדים, אז אולי אין לי בכלל הפרעה כזו... מקריאה מרופרפת בערך הויקפדי הנ"ל, בכל זאת זיהיתי דברים שיש לי, כמו למשל סדר (יותר נכון אי-סדר...) על שולחן העבודה ובכלל סדר בניהול זמן וכד'.

הבית שלי, נוטה להיות מבולגן... (עד שאני מחליט שנמאס לי ואני במרץ רב מסדר אותו) זאת עוד סיבה שאני צריך אישה... ואישה מסודרת ("אישה נאה דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם"). כזאת שטיפוח, ניקוי וסידור הבית, זה אצלה בגנים... יכול להיות שזה גם משפיע על המצב שבו אני רואה באופן מיקרי (או פחות מיקרי, בסיורי חיפוש יזומים, כמו בקניון או ברחוב) בחורה לכאורה מתאימה (לפחות חיצונית) ואז זה מצב שקצת מלחיץ אותי (התרגשות). יכול להיות שאם הייתי יותר cool ובשליטה ריגשית על המצב ועם יכולת לתכנן באותו רגע בצורה רגועה אסטרטגית גישה לבחורה, אז אולי כבר הייתי היום נשוי(? לא בטוח, כי אני מאמין שזה יותר מורכב מזה), אבל אני לא יוצא דופן בהתרגשות מול אישה שמושכת אותי.

אבל, אני ספקן לגבי זה. באמת מבלי לפגוע במקצוע הפסיכולוגיה (שמן הסתם אינני בקיא בו ממש, למעט קריאה פה ושם והשתתפות בקורסים/הרצאות שונים) אני לא לגמרי מאמין בו. אני זוכר למשל את הספר "גנום" של מאט רידלי, שבו אם אני זוכר נכון, היתה מעין ביקורת על הפסיכולוגיה (לפחות זו של פעם). לא ברור (לי, לפחות ואני בטוח לא לבד בדעתי זו) אם באמת יש הבנה מספקת של המוח האנושי ודרך פעולתו ומכאן שלא ברור אם בכלל אפשר "לטפל" בדברים, איך, אבל בעיקר - אם בכלל? כלומר האם זה בכלל רצוי ונכון. אולי צריך להנגיש לאנשים שונים דברים בצורה שונה, למשל לפתח שיטות לימוד שונות עבור אנשים שונים ולא לתת להם כדורים(?).

אם הבעיה של מישהו/י היא מציאת בן/ת-זוג (כמוני למשל), אז את הבעיה הזו יש לטעמי לפתור ולא לחפש "למרכז" (מלשון מרכז (מרכז הנורמה, קרי ממוצע)) אנשים, כי כך מישהו/הם החליטו שזה 'טוב' או 'נכון'...

אני מזכיר את המבצע של 1000 ש"ח מתנה למי שת/יצליח לעזור לי למצא בת-זוג מתאימה בתנאי שאתחתן איתה, כפוף למה שמצויין כאן.

"יש בי אהבה":