הכוונה לדון בפוסט הזה מאוד בקצרה בנושא די רחב. הכוונה היא לחברה
הישראלית. "טעינו" במרכאות, כי זו הכללה גסה. למרות שאינני דתי במובן
המקובל של המילה, אני מאמין בה' ובתור שכזה, אני לא יכול שלא להתייחס לכתוב
ביקרא פרק כ"ו,
דהיינו "אם בחקתי תלכו..." <אז יקרו לכם דברים טובים (למשל יהיה שלום
בארץ)>, "ואם לא תשמעו לי..." <אז יקרו לכם דברים לא טובים>.
אפשר כמובן להתווכח על מצבנו כחברה. האם מצבנו רע או שטבוע בנו (לפחות
בחלקנו) רצון לקטר גם כשלא ממש רע? הכל יחסי. מצבנו בהשוואה לחלק מהארצות
באפריקה למשל הוא די טוב ועדיין עם כל האיומים הביטחוניים מסביב, עם כל
הפערים ועם לא מעט בעיות אחרות, אני מעריך שרוב האנשים לא יגדירו את מצב
החברה הישראלית כמצב נפלא.
אם, לצורך הדיון, נסכים שהמצב לא טוב, כי אז לפי הלוגיקה של האמור לעיל
בספר ויקרא, אנחנו פשוט לא נוהגים לפי חוקי האל (אם היינו נוהגים, אז לפי
הכתוב, מצבנו היה טוב).
מדינת ישראל היא בסה"כ נס. במשך תקופה יחסית לא ארוכה הוקמה כאן כמעט
"מאפס" מדינה. לא סתם מדינה, אלא מדינה מודרנית על כל מה שזה אומר ועדיין
משהו פוספס כאן לדעתי. המשהו הזה הוא הדת. כשאני כותב "דת" אני לא בהכרח
מתכוון למושג המקובל. אני מתכוון לאיך שאני תופס את מה שצריך להיות דת, לא
בהכרח איך שהממסד הרבני/הלכתי הגדיר אותה.
הדת בשבילי היא קודם כל התורה שבכתב. זה המקור, זה הבסיס וזה לטעמי
העיקר (אם כי ברור שיש מקום להתאמות של הזמן). בשביל מה הוקמה מדינת ישראל?
לפי מגילת העצמאות,
כבית לעם היהודי. מה מייחד את העם היהודי? נכון... ספר הספרים התנ"ך
ומצוותיו. נראה שדור המייסדים, למרות שעשה רבות ונפלאות ובתנאים קשים מאוד,
שכח ליצור כאן חברה שתכיר מספיק בהיבט הזה. הדת היום נמצאת אצל קבוצות
מיעוט שלקחו אותה לכיוונים מסויימים.
אם הדורות המייסדים היו מצליחים ליצור כאן חברה שעקרונות הדת הבסיסיים
(ולא הקיצוניים) היו לעמודי התווך של החינוך, כי אז נראה לי שהיינו היום
חברה יותר מוסרית, יותר ערכית וכיו"ב. זה לא אומר שזה כבר מאוחר לשינוי, אם
כי נראה לי ששינוי כיום מורכב ביותר ולא פשוט.
מארש צבאי רוסי. סתם קטע מוזיקלי חביב (לטעמי. שכבר קישרתי בעבר):
לילה טוב וסופ"ש נעים לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
