היום ל' בשבט הוא יום המשפחה.
שמעתי היום ברדיו כמה דיונים על נושא המשפחה בימינו. הדוברים ציינו (את מה
שכמובן ידוע) שהיום מוסד המשפחה שונה ממה שהיה פעם והוא כולל למשל משפחות
חד-הוריות. חד-הוריות במובן של למשל אנשים גרושים וגם חד-הוריות כתוצאה
ממקרים שנשים פנו לבנק זרע והולידו ילד/ה ללא גבר שותף (פיזית).
אחת הדוברות ששמעתי, אמרה (אם אני זוכר נכון) שהיום זה כבר הרבה יותר
מקובל שיש גירושין ושזו כבר לא סטיגמה, כפי שזה היה בעבר. אני לא חושב
שצריכה להיות סטיגמה אבל מנגד אני בהחלט לא חושב שזו תופעה חיובית. גירושין
הם בעיני תופעה שלילית (מהרבה סיבות שכבר פרטתי בעבר בבלוג, לכן, בין
היתר, לא אחזור עליהן עכשיו). ברור שהיא מתרחשת, ברור שיש מקרים שעדיף
שזוגות שלא מתאימים יפרדו, אבל לטעמי צריך לשאוף למזער את התופעה ולא לקבלה
ככורח המציאות.
אני יודע שבתור רווק, אני ממש לא מנוסה בנישואין/גירושין וכד' ובכל זאת
"בתוך עמי אני חי" (פרפרזה על "בתוך עמי אנכי יושבת" מספר מלכים ב') ואני
מכיר זוגות נשואים (שנים רבות) וגם גרושים.
העמדה שלי והבעתי אותה לא פעם בבלוג, היא שמוסד המשפחה הנורמטיבי
(אב+אם+ילדים/ות) הוא אבן יסוד בחברה. כשהיא מאבדת מחשיבותה, לעניות דעתי,
מתחיל לאורך זמן (כלומר כעבור מספר דורות) תהליך של 'פירוק חברתי'. בהכללה,
ושוב לדעתי והבנתי, התא המשפחתי כנ"ל הוא האופציה העדיפה על מסגרות
תחליפיות אחרות. לפי השקפת עולמי, החברה צריכה ליצור תנאים הולמים לכך
שמוסד המשפחה הנורמטיבי ישמר.
ייתכן למשל שצריך להגדיר סידרי עדיפויות חברתיים שונים, למשל להגביל
(בחוק) שעות עבודה (כפי שהיה פעם) כדי שלאנשים יהיה יותר זמן למשפחתם. אולי
גם לפתח ולשכלל שיטות להכרויות, כך שאנשים ימצאו בן/ת-זוג שהסיכוי שיתגרשו
ממנו/ה יהיה מינימלי ועוד כיו"ב דברים.
אני מבין שהתבנית של משפחה נורמטיבית כנ"ל, לא מתאימה לכל אחד/ת. אי אפשר
ולא צריך להכריח אנשים להתחתן אם הם לא רוצים בכך, אבל מנגד, שוב, לא צריך
להלל את ירידת קרנה של המשפחה כנ"ל. לדעתי, חברה חפצת קיום, תשמור ותשמר
את מוסד המשפחה הנורמטיבי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
