עוד לא נשוי

בזמן האחרון יש לי הירהורים לגבי הכתיבה כאן. מצד אחד זה נחמד, זה דורש ממני להיות קצת יצירתי כשאני כותב כמעט כל יום פוסט, מצד שני אני קצת מרגיש שאני "מדבר אל הקיר", לא חלילה במובן הזה שאין קוראים/ות, אלא במובן הזה של אין היענות של בחורות כמו שאני מחפש, שזה קצת מתסכל, אם אני מפתח ציפיות וכשאני כותב כאן כבר +6 שנים ברציפות (למעט הפוגות קצרות יחסית) והיו לכאן לא מעט קישורים במהלך השנים מחוץ לישראבלוג.

אני בטוח שיש מי שאוהב/ת את הכתיבה השלי ואני, כאמור, גם נהנה ממנה לפעמים, אבל השאלה, לאור התוצאות הדלות, האם אין כאן התמכרות וביזבוז זמן מצידי? אולי את הזמן והאנרגיות שלי, אני צריך להפנות למקום אחר, יותר אפקטיבי? אמנם כתיבת כמה שורות בפוסט, זו לא הוצאה קלורית נכבדה.... (אפרופו זה שאתמול רכבתי עם האופניים 42 ק"מ (בקרוב ספטמבר, יש סובב ת"א לאופניים, אני מתחיל להתכונן...) והיום עשיתי הליכה ייעודית של בערך 5 ק"מ) אבל בכל זאת יש כאן מעין "התכוונות מחשבתית". חשבתי על זה בהקשרים רחבים יותר, לא רק של הבלוג, אלא דברים נוספים שאני עושה.

לסגור את הבלוג, אין לי כוונה כרגע... אבל חשבתי על האפשרות לעדכן פחות, אולי פעם בכמה ימים, אולי פעם בשבוע. מעט הקוראים/ות שעוד נותרו לי, אני מניח שלא ישימו לב... אבל עוד לא החלטתי בנושא, אני כאמור מתלבט, למרות שיש לי כמה נושאים לכתיבה שאני דווקא רוצה לכתוב עליהם בימים הקרובים.

בהפסקה של רכיבת האופניים הנ"ל אתמול ישבתי ליד שפך הירקן, זה היה רגע מאוד נעים, הייתי רטוב קצת מזיעת הרכיבה ((והלחות) למרות שברכיבה הזיעה מתנדפת בד"כ בגלל רוח (ואני, יחסית, לא רוכב לאט)) ביחד עם הרוח הקרירה שנשבה מהים ממש התמוגגתי מנחת, זו היתה חוויה נעימה מאוד...

להבדיל, בערך בשמונה וחצי בערב/לילה, באותה ההפסקה, אני מבחין מרחוק בבסירה של, כנראה, המשטרה (?, עם פנסים כחולים ועוד) משייטת מול החוף. אולי היתה שם טביעה או משהו כזה(?) בכל מקרה, אחרי זמן מה, נורתה מהסירה לאוויר פצצת תאורה (כדי לראות שטח פני הים). תפסתי את הרגע הזה עם הטלפון הנייד:

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.