עוד לא נשוי

(עוד נטען במחקר הנ"ל שנשים כנ"ל מרגישות יפות יותר) אבל כשקראתי את זה, נזכרתי שקראתי פעם משהו לכאורה הפוך, למרות שלדעתי זה לא לגמרי הפוך (מיד אפרט). קראתי שדווקא נשים עם רמות גבוהות של הורמונים גבריים ("ההיפך" מהנשים עם הרבה הורמונים נשיים), למשל במקרה של המחקר הזה דובר על נשים עם סנטר גדול (תכונה גברית יותר), נוטות לבגוד יותר בבן-זוגן.

זה לא לגמרי הפוך, כי ייתכן שנשים עם רמות גבוהות של הורמונים גבריים יוזמות יותר, בעוד שנשים עם רמות גבוהות של הורמונים נשיים אולי פחות יוזמות, אבל כנראה מספיק שהן תיזומנה רק קצת, כי הן יותר מושכות בעיני גברים או אם אדייק לפחות בעיני גברים עם רמות גבוהות של הורמונים גבריים, כמצויין כאן (בהקשר של פרצופים נשיים).

מסקנה אפשרית מזה (אם כי לא חד-משמעית), למרות שלא בדקתי עדיין את רמת ההורמונים הגבריים שלי, חוץ מיחס אצבעות (שמראה שאני די גברי), רמת שעירות (אני בהחלט די שעיר) ועוד, היא שיש לי רמות גבוהות של הורמונים כנ"ל (כי אני נמשך לנשים נשיות יותר), אבל אין לי למשל קול מאוד נמוך (וגם לא מאוד גבוה), אז זה כנראה מורכב יותר.

אבל צריך להיזהר ממחקרים... כי כפי שכבר ציינתי למשל כאן, יש מחקרים סותרים (למשל זה שטוען שנשים שמנות מקיימות פחות יחסי מין, בעוד זה טוען את ההיפך...). אז תחת ההסתייגות הנ"ל נתקלתי גם במאמר/מחקר הזה שנטען בו שנשים אטרקטיביות דווקא נוטות יותר לכיוון המונוגמי, כלומר פחות לבגוד, כאילו בסתירה למחקר הראשון שקישרתי לעיל.

אולי הבעיה הבסיסית, כפי שלא קשה להבין, היא בהגדרת היופי. במחקר האחרון מצויין שיש קשר הפוך בין רזון לבין מספר הפרטנרים למין שיש לאישה, כלומר, לכאורה, לאישה רזה יותר, יהיו פחות גברים בחייה, בהשוואה לאישה לא רזה ונטען שם שנשים רזות הן לכאורה יותר אטרקטיביות (לטעמי זה לא כך ואני בטוח שאני לא לבד בטעמי). לפי זה, כמי שנמשך ומחפש אישה מלאה/שמנה, אני לכאורה בבעיה כשאני מבקש בחורה בתולה, אבל אני משתדל לא לחיות יותר מידי לפי מחקרים סותרים... אני מפעיל שיקול דעת וגם אינסטינקטים כשאני בוחר (או מנסה לבחור... עוד לא מצאתי) בת-זוג.

"נכון את יפה" (למרות שיופי כולל גם מרכיב סובייקטיבי ויש שוני בהתייחסות אליו (גברים/נשים)), אבל אל תשחקי אותה סתם קשה להשגה...