הסופה
והרוחות העזות (שלפי מה שקראתי באתר חיזוי הן (בניגוד לקור) עכשיו קרוב
לשיאן) גרמו לי לחשוב על עניין הרוח וההליכה כנגדה... בהרבה מובנים אני אדם
עם "מצפן פנימי" שכזה. מה שאומר שאני לא בהכרח ותמיד 'הולך עם העדר'.
הדוגמא הכי טרוויאלית (ואולי גם הכי פחות חשובה) היא תוכנית כמו "האח
הגדול", אף פעם לא הבנתי את מי התוכנית הזו יכולה לעניין... (וסליחה
מהמשתתפים בה וכו'). זה שהרבה אנשים בחרו לראותה, זה כמובן עניינם וזכותם,
אבל עלי זה לא השפיע, גם אם אני באיזה מיעוט... (אגב, לא חשבתי כך על
תוכניות ריאליטי אחרות כגון "השרדות" או "היפה והחנון" שדווקא די
אהבתי...).
הדבר התחיל אצלי כבר בחטיבת הביניים. רוב אלה שלמדו איתי
אז המשיכו לתיכון מסויים. אני בחרתי בדרך אחרת, הלכתי לתיכון מקצועי במגמת
אלקטרוניקה. זה המשיך בעוד ועוד תחומי חיים והחלטות בחיים. גם בחיפוש
הזוגיות לא הלכתי עם המיין-סטרים. לא בטעם שלי (שהוא שונה
בוודאות מהמקובל, לפחות חיצונית) וגם בדרכי החיפוש (למשל כמעט אף פעם לא
הלכתי לפאבים (או דיסקוטקים בזמנו) וכד'. תמיד הייתי יותר שמרן בגישה שלי
(למרות שאני חילוני מבית חילוני, באופי הפנימי שלי, מהרבה בחינות (בעיקר
בתחום הזוגי) אני מזדהה דווקא יותר עם השמרנות הדתית מאשר עם המתירנות
החילונית)).
אפרופו בלוג באינטרנט... גם כשהתחברתי לראשונה לאינטרנט (מתישהו ב1994,
יותר מ20 שנה לאחור) הייתי במיעוט קטן (לקח לא מעט שנים לרוב האוכלוסיה
בארץ להתחבר). גם בחיפושי דרך הבלוג, אני בטוח לא מייצג ולא במיין-סטרים.
אני כמעט לא נמצא כיום באתרי הכרויות, אולי כי שוב... אני לא בהכרח הולך עם
הזרם... אלא איפה שאני חושב שזה נכון, ראוי וכו' וכו'. אני מקווה שבת-זוג
פוטנציאלית עתידית תדע להעריך את הדרך הייחודיות הזו שבי ולהבין אותה.
כמובן מתבקש כאן כל-כך לקשר את השיר הבא של שלום חנוך:
לילה טוב, נעים וחמים, לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
