יש דברים שאני לא אוהב לעשות, או יותר נכון, נוטה לדחות, כמו למשל לסדר
את הבית. לפעמים צריך איזה "מקל" (במובן של "מקל וגזר") כדי שיגרום לי
לזוז. ה"מקל" לא חייב להיות משהו שלילי (למעשה רצוי שלא יהיה שלילי!).
בדוגמא של סידור הבית, זה יכול להיות אורח שבא לביקור וגורם לי לסדר את
הבית (כי לא נעים שיראה את הבלאגן).
זה נכון בעוד תחומים. אני חושב שהצבא היא דוגמא מצויינת לזה (וכבר כתבתי
על זה לא פעם בעבר). הצבא יודע להוציא מהחייל (או לפחות מחלק מהחיילים)
כנראה הרבה יותר ממה שהיה מוציא מעצמו לבד.
זו גם הסיבה שלפעמים צריך מנהלים (ואני לא חושב שזה נכון בכל מקרה. יש
מצבים שמנהלים לא מועילים, אולי אף להיפך: מסרבלים את העבודה), לא רק כדי
לתאם מאמצים ופעולות, אלא כדי לתת מוטיבציה ולהניע (עם 'מקלות' ו'גזרים')
את מי שהם ממונים עליהם. הזכרתי את הצבא, אז הצבא עובד בדיוק כך: מנהלים
שמכונים 'מפקדים'.
אני חושב שזה נכון גם ברמה החברתית. כחילוני אני רואה איך בחברה החילונית יש המון רווקים/ות (יותר מהחברה הדתית). הזכרתי למשל כאן
שבגילאים 50-54, אחוז הרווקים (מי שלא נישאו מעולם) בחברה היהודית
(חילונית+דתית) הוא 7.9% בעוד שאצל העדה הדרוזית (עדה שמרנית יותר) אחוז
הרווקים הוא רק 1.9%. כמעט פי 4 יותר רווקים! כנראה שאחוז הרווקים בחברה
היהודית-חילונית עוד גבוה מזה...!
זה נובע לדעתי, בין היתר, מהמתירנות שהיא בעצם חוסר מספיק של גבולות.
להערכתי בחברה שמרנית מכוונים יותר גם את הבנים וגם את הבנות לנישואין
והקמת משפחה, כדבר משמעותי וחשוב (והוא אכן חשוב מאוד, את זה אני כותב
כרווק...).
(למען האיזון אציין שזו לא בהכרח כל התמונה, כלומר, ייתכן (וגם על זה
כתבתי בעבר) שזה קשור לעניין הצפיפות, כלומר ברגע שחברה הופכת לצפופה יותר,
היא נוטה להתרבות פחות, מה שאולי עשוי להסביר נטייה (גם אם לא
מכוונת/מודעת) פחות להינשא. החברה היהודית-החילונית היא הרוב כאן בארץ ואם
נוסיף לזה את צפיפות האוכלוסין, ייתכן שיש כאן איזה מנגנון איזון טבעי(?)... אני מנסה להסביר לעצמי למה, למרות מאמצי, אני רווק ללא זוגיות...).
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
