עוד לא נשוי

לקראת יום האהבה הנוצרי המתקרב (ולנטיינס, שיחול ביום א' הקרוב 14.2, אותו אני לא מציין, כמו שאת ט"ו באב, אין לי עם מי לציין):

אני מתנצל מראש על הרוח הפסימית או שמא על הטרוניה, אבל כל עוד אני ללא זוגיות ראויה (שזו ברירת המחדל (מחדל תרתי משמע) שאני מכיר), יש לי סיבות להביע מחאה...

אז מדוע בחרתי בכותרת "יום האהבה, ללא תגובה"? בגלל שזה מתאר את מאמצי החיפוש שלי במשך שנים. שנים של מאמצים (גם בימי האהבה למיניהם וגם ברוב שאר ימות השנה. גם בעולם האמיתי וגם במדיות נוספות כולל המרשתת) ומהצד הנשי יש "דממת אלחוט" כמעט מוחלטת, התעלמות שכזו. אין הכוונה לכלל הנשים שזה חצי מהאוכלוסיה, אלא לכאלה כמו שאני מחפש. כאדם מונוגמי הלכה למעשה, כוונתי בסופו של דבר לבחורה אחת מתאימה (מתוך כמות מתאימה, אפשר אולי למצוא אחת מתאימה).

במקום לקבל פניות מנשים מתאימות, אני נתקל כאן בעיקר בגברים (חלקם מתחזים לנשים (ואני לא בהכרח פרנואיד. יש לי על מה לבסס את זה. עוד על הנושא בפוסט בעתיד)). זו לא (בהכרח, או רק) טרוניה, זה פשוט תיאור המציאות שלי, כאן ועכשיו.

זה לא שאני לא מבין מדוע זה המצב. כנראה עניין של חלקים במבנה המוח וכד' (הבדלים בין נשים וגברים), פלגנוּת חברתית, יחס המינים ואולי מעל לכל איזה חוסר אינטליגנציה (גם שלי אגב, אפשר לטעון ובצדק מסויים) ועדיין... מותר לי לצפות ולהתאכזב...

(מִדבר האין-זוגיות מול) "ים האהבה". כאן בביצוע Shakin' Stevens:

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].