עוד לא נשוי

אפתח בפיתגם (שמקורו, בנוסח שונה, כנראה בחז"ל): "המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים" (באופן כללי (יש יוצאים מהכלל, פה ושם) כשזה נוגע ליהדות (ואני בכלל חילוני, אבל עדיין אני יהודי) אני בעד כמה שיותר תורה שבכתב וכמה שפחות חז"ל, הלכה וכו', אבל זה לא אומר שאין שם חוכמה. יש וניתן ללמוד ממנה, לפעמים).

הפיתגם הנ"ל יכול להיות רלוונטי לנושא הפוסט הזה. כמו בהתפלגות נורמלית, בהרבה תופעות בטבע וגם בתופעות האנושיות - יש קצוות. למשל לרוב האנשים יש הון באזור הממוצע, אינטליגנציה ממוצעת, משקל ממוצע, כוח פיזי ממוצע, יושר ממוצע, בן/ת-זוג אחד/ת, מכונית אחת(?), דירה אחת וכו' וכו'.

יש תופעות שאין סיבה מיוחדת לשנות בהן את המצב הקיים (לא חשבתי על משהו כרגע...) אבל יש תופעות שהן, על-פניו לפחות, קצת בדומה ל-"משחק סכום אפס", כלומר "הרווח" של אחד יכול לבוא על חשבון האחר, כאשר יש משאב מוגבל וזה כבר יכול להיות סיפור אחר שייתכן שדווקא היה רצוי לשקול להתערב בו.

במציאות שבה יש סכום כסף קבוע (בפועל מדינות יכולות להדפיס כסף, כך שזה מצב דינמי) אז אם פלוני/ת צובר הרבה כסף, זה יכול לבוא על חשבון אחרים (על כל המשמעויות של זה. כסף, גם בחברה דמוקרטית, יכול להפוך לכוח לא דמוקרטי...). זו לכאורה מחשבה סוציאליסטית (יש שמכנים, לדעתי בטעות: קומוניסטית) שכזו, אבל לא בהכרח, כי בין קפיטליזם קיצוני לסוציאליזם קיצוני (שני קצוות) יכולים להיות "גוונים שונים" ע"ג הסקלה הנ"ל. מיד אחזור לעניין הכסף.

עוד דוגמא היא מספר הילדים שיש למשפחה. כאן אין לכאורה משהו קבוע, כלומר אין, שוב לכאורה, מיכסה לילדים... (למרות שלא בטוח שהיה מזיק קצת לרסן את הילדוה הרבה (כשזו מתרחשת. יש הרבה מדינות (ישראל לא ביניהן) בהן יש ריבוי טבעי מאוד נמוך), בדרכים תקינות וחוקיות כמובן, למשל ע"י תמריץ שלילי כלכלי) אבל כן יש משאבים מוגבלים. יש כמות מוגבלת של קרקעות, של מים, של מזון וכו' וכו'. יש משפחות (או רווקים כמוני) שבמיעוט עם אפס ילדים (ומי שקורא/ת כאן, יודע/ת שזה לא מרצון) ומהקצה השני יש משפחות עם עשרה ילדים ואף יותר.

עוד בהקשר הזה של ילדים וזוגיות, ראו למשל סיפור, די מדהים להשקפתי, מחצי השנה האחרונה, שמסופר עליו כאן (כתבה בווינט): גבר שיש לו, כך כתוב, 17 ילדים מ-6 נשים שונות! אתם מבינים את האבסורד?... אני רווק ללא ילדים, אני מעריך עצמי כאדם חיובי בסה"כ (לא אחזור שוב על רשימת ההישגים והתכונות, כי זה עלול להיחשב ליהירות..) ולמרות מאמצים של שנים אני רווק נטול ילדים (רק להשכלה כללית, יש עוד כמוני) והנה גבר שמנצל נשים, כך לפי הכתבה, גם כלכלית, שמצליח לעשות ילדים 'בלי חשבון'. זו, לדעתי, גם אשמת החברה שמאפשרת זאת (אם היו כללים של מה מותר ואסור ביחסי גברים ונשים (הרבה מעבר לעניין ההטרדות המיניות שמדברים עליו "בלי סוף") אולי גם היה יותר "צדק זוגי").

אני לא בקטע של קינאה, אני בקטע הפרקטי. מכיוון שאני מאמין (למעשה, זה פחות עניין של אמונה, אלא מחשבה.. שמבוססת גם על קריאה בנושא) שחלק לא מבוטל מתכונות האופי הן גנטיות, מה המשמעות של דבר כזה?: המשמעות היא שתכונות ההונאה והניצול כנ"ל ייתכן שתהפוכנה ליותר נפוצות בדורות הבאים על-חשבון אנשים ישרים כמוני. כמובן שזה מקרה קיצוני ו(אני מקווה) לא מייצג כמו שלהיות רווק בגילי זה, כנראה, מקרה לא מייצג, אבל זה מראה שאם לא מרסנים קצוות מסויימים זה עלול להזיק לחברה.

זוגיות היא גם סוג של "משחק סכום אפס". יש מספר מוגבל של בני/ות-זוג. כשגבר תופס, דה-פקטו, יותר מאישה אחת, הוא פוגע בסיכויי גברים אחרים למצוא בת-זוג. "דה-פקטו" יכול להיות שהוא נשוי רק לאחת, אבל נניח מחזיק פילגשים מהצד או כמו בדוגמא לעיל עושה ילדים עם נשים ונוטש אותן אח"כ. אישה פנויה עם ילדים, הרבה פחות אטרקטיבית (ללא קשר לאטרקטיביות החיצונית/אישיותית שלה) לרווקים (זה נכון גם להיפך, כלומר גרוש+ יהיה, אני משער, פחות אטרקטיבי לרווקות(?)), כלומר אישה כנ"ל "יורדת", סטטיטסטית ומעשית, מה'סד"כ' (סדר הכוחות. מינוח צבאי..) של הרווקות (אם כי זה כמבון לא "כלל ברזל" כלומר גם גרושות עם ילדים יכולות להינשא שוב לרווקים ויש דוגמאות מפורסמות, אבל זה פחות נפוץ).

הגישה הרווחת בתרבות המערב היא לא להתערב בבחירות של הפרט בנושאים כמו אהבה וזוגיות. לא הייתי רוצה שלמשל מישהו יחליט למי מותר לעשות ילדים או לא... (זה מידרון חלקלק ומסוכן) אבל זה לא אומר שאי אפשר לקבוע גבולות למה מותר ומה אסור כדי ליצור יותר שיוויון. למשל בתרבות המערב פוליגמיה אסורה, אבל גברים מצאו דרך פרקטית לעקוף איסור זה ע"י "מונוגמיה סידרתית" (כנראה, בדומה לסיפור הגבר מהכתבה). קחו כדוגמא אישיות מפורסמת כמו נשיא ארה"ב לשעבר דונאלד טראמפ. הוא התחתן צעיר עם אישה צעירה, הוליד צאצאים, התגרש אחרי X שנים, התחתן שוב עם אישה צעירה (בגיל הפיריון), הוליד עוד צאצאים/ות, שוב התגרש, אחרי Y שנים, ושוב התחתן עם אישה ושב צאצא.

כמו שכתבתי כאן בערך "מיליון" פעם - במבחן התוצאה האבולוציוני, קרי צאצאים, זו, לטעמי לפחות, פוליגמיה דה-פקטו. כשיש גברים שתופסים הרבה נשים (כשבאוכלוסיה הכללית יש מספר נשים וגברים דומה, קל וחומר אם יש עודף גברים על נשים (הכוונה כאן לגברים ונשים בגיל הפוריות ולא לכלל הגברים והנשים)), הם מקטינים לגברים אחרים את הסיכוי למצוא אישה וכפועל יוצא, כפי שכבר הוכח מחקרית, יש יותר אלימות (בחברות פוליגמיות. לכן כנראה החליטו במערב לאסור על כך).

לגבי העניין הכספי כבר הצעתי בזמנו (למשל כאן, "המדינה האוטופית שלי" פרק ב' השיטה הכלכלית. לא שכחתי שלא השלמתי את הפרקים... אני צריך מוטיבציה כדי לכתוב את פרקי ההמשך... ואין לי כרגע כזו) מודל כלכלי שמרסן את הקצוות של העושר, בקצרה קביעת רף גמיש להון מקסימלי ומנגד להון מינימלי.

אם הזכרתי מדינה אוטופית, אז בעית הזוגיות, או חוסר הזוגיות כמו במקרה שלי ושל עוד רבים/ות אפילו שאנחנו מיעוט (אפרופו תאריך היום, 2.2.22 (הרבה זוגות (2)) בניגוד ליום הרווקים (הסיני) 11.11) ניתנת, לעניות דעתי, לפיתרון אם למדינה באמת היה איכפת מאזרחיה הטובים, למשל ע"י הקמת משרד שידוכים ממשלתי שיעבוד נכון (ו"נכון", שוב לפחות לדעתי, זה הרבה דברים שלא ממש קיימים היום בכל שיטות השדכנות/הכרויות למיניהן).

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].