אני מניח שזו תופעה די מוכרת.
לדעתי ,אם מישהי יעשה משאל רחוב או איזה סקר מייצג יתברר לו שהרבה נשים חושבות שהן שמנות מידי ובהרבה מקרים (אם כי לא בכולם) לפי מדדים מקובלים (כמדומני מדד ה- BMI) יסתבר שזה לא נכון, כלומר שהן לא שמנות מידי.
לעומת זאת אם מישהו יעשה סקר מקביל לגבי גברים התוצאות תהיינה שונות בתכלית, כלומר שגברים לא יחשבו שהם שמנים מידי. ואכן למשל בכתבה הזו (באנגלית) נטען לפי מחקר מסויים שעד פי עשר נשים מגברים לא מרוצות מדימוי הגוף שלהן.
מההתרשמות שלי, הרבה בחורות ממוצעות במשקל, חושבות שהן צריכות להוריד לפחות 4-5 ק"ג כדי להראות יותר טוב (ואני לא מערב כרגע את העדפה שלי (המיוחדת) לנשים מלאות (ומאד נשיות (לפי הגדרתי)) כפי שפרטתי כאן).
למה השוני הזה בין גברים לנשים?
תיכף אציע הסבר משלי (אני חושב שהוא מקורי, למרות שכבר כתבתי אותו במקום אחר באינטרנט במאי 2003) אבל לפני זה, נדמה לי שההסבר ה"מקובל" (זה לא התחום שלי, אז לא יודע מה ההסבר/ים המקובל/ים) הוא שזה קשור לאופנה התקשורתית כלומר מה שאנחנו רואים בטלוויזיה, בפרסומות, בסרטים, בתחרויות יופי, במגזינים וכד'. רוב הנשים שם (למשל הדוגמניות) הן רזות למדי ולכן לכאורה הנשים חושבות שזה הדבר הנכון והיפה.
ייתכן שזה נכון במידת מה. לי, כאמור, יש הסבר מכיוון אחר לגמרי, מכיוון אבולוציוני-גנטי:
ראשית כמה תת-הסברים/טיעונים:
1. לעניות דעתי ההדיוטית (שוב, אני לא מומחה לדברים האלה, לפחות לא בהשכלה פורמלית) במה שקשור למשיכה לבני/ת המין הנגדי יש לנו מרכיב מולד (גנטי) משמעותי, כלומר אנחנו, לדעתי, "מתוכנתים" (במידה מסויימת) להימשך לתכונות מסוימות, זאת בכפוף לשונות בין אנשים, כלומר לאנשים שונים תהיינה במידת מה העדפות שונות. עדיין יהיו קווים מנחים מקובלים (ממוצעים) למשיכה הזו. חשיבות בחירת בן/ת הזוג שלנו, מבחינה אבולוציונית, לדעתי די ברורה.
2. נשים, לפי הטענה הקודמת, אמורות לזהות תכונות "מושכות/טובות/בריאות" אצל גברים הרבה יותר ממה שהן אמורות לזהות אצל נשים (זהו חלק מה-ברירה הזוויגית). כנ"ל, בהתאמה ,לגברים (בהנחה שמדובר על הטרוסקסואליים/ות כמובן, שהם רוב האוכלוסיה).
3. לנשים יש, כנראה, בממוצע (באופן טבעי ובתחום שנחשב ל"בריא") יותר אחוזי שומן מגברים. למשל זה מודגם בקישור הזה.
4. המראה (אספקלריה) היא המצאה חדשה במושגים אבולוציוניים, כלומר לפני לא הרבה מאד דורות לא היו מראות (בוודאי לא מצלמות) ואנשים לא יכלו לראות את עצמם, כלומר אולי הם יכלו להביט בשלולית ולראות משהו או לשמוע הערות מאחרים, אבל זה לא כמו היום שאדם רואה את עצמו לפחות פעם ביום מול מראה. בדומה למה שטענתי במאמר אחר כאן התורשה שלנו (הגנים) לא השתנתה הרבה בתקופה זו, כלומר כנראה לא היתה התאמה גנטית (אדפטציה) להימצאות המראה.
ועכשיו להסבר העיקרי: אם אישה אמורה לזהות תכונות ראויות אצל גבר, אולי כשאישה מסתכלת במראה היא רואה את עצמה בהקשר של משיכה לגבר? כלומר אולי אותה אישה, שחושבת שלא בצדק שהיא שמנה מידי, עושה בעצם "השלכה" מהדימוי של הגבר הרצוי לה, על עצמה ואז זה מסביר למה היא חושבת שהיא שמנה מידי? (כי, כאמור, גברים (בממוצע) אמורים להיות רזים יותר[1]).

המצב המקביל, לפחות לפי הרעיון הזה, הוא שהגבר אמור לחפש, בממוצע, בת-זוג יותר מלאה ממנו[1], לכן אולי הוא לא יחשוב שהוא שמן מידי אולי דווקא להיפך, הוא יחשוב שהוא רזה מידי...
הסבר מעניין, נכון? :-) מקווה שהובן למרות הניסוח הארוך.
[1]- הערה: צריך להבדיל בין רזון לבין משקל: גברים לא בדיוק שוקלים פחות, גם לא במובן של משקל משוקלל-גובה (BMI), נהפוך הוא: לפי מה שקראתי בערך ה-BMI לעיל, דווקא לגברים יש טווח מעט גבוה יותר. כאמור מדובר יותר על אחוזי השומן (לגברים יש כנראה יחס שונה של רקמת שריר בהשוואה לשומן ורקמת שריר, כמדומני, שוקלת יותר).
עוד כמה הערות:
1. אפשר להעלות טיעון כנגד האמור ולקחת אותו לאבסורד, למשל: להגיד שאם אשה אמורה לראות בבואתה, את הגבר הרצוי לה, אז היא גם אמורה לאהוב על עצמה מאפיינים גבריים טיפוסיים כמו שיערות על הפנים וכו', אבל זה כמובן לא כך. הטיעון הוא מידתי, לא נטען שהוא אמור לפעול עד קצה הסקאלה.
2. אפשר לנסות להתייחס לעניין המצאת המראה (אספקלריה) כגורם בפני עצמו בהסבר, ללא קשר להשתקפות המין הנגדי. זה אפשרי אם כי זה לא בהכרח מסביר את עניין המחשבה (המוטעית) על עודף משקל (למה לא בכיוון הפוך למשל?) ולא את ההבדל בין המינים.
3. טיעון נוסף (אפרופו ההערה הקודמת) שכן תורם לשוני בין גברים ולנשים הוא עניין המודעות להופעה. נשים משקיעות הרבה יותר מגברים בהופעתן, אם זה בלבוש, איפור, תסרוקת וכו'. לכן זה כבר אמור להסביר חלק מהשוני בחשיבות הניתנת למשקל כחלק מההופעה החיצונית.
4. אפשר (אולי) לבדוק את הרעיון ע"י ניסוי. כלומר איכשהו לנסות להעלים מראות מחיי אנשים... :-) נראה לי קצת מסובך... אולי צריך למצא שבט נידח שאין בו מראות, לחלקו לשתי קבוצות נפרדות (שלא נפגשות...) לאחת לתת מראות, לאחרת לא ולהשוות כעבור פרק זמן הולם את מחשבותיהם של נשים וגברים לגבי משקלם בשתי הקבוצות... אני מוותר על הניסוי (חבל על הסבל של הנשים שתחשובנה שהן שמנות מידי... :-)