| 8/2007
מלחמת התרבויות ונקודת האיזון
כפי שאני נוהג לא פעם לסייג, אציין שאני לא מתיימר לדון בנושא
ברמה מקצועית-אקדמית, אני מציג כאן את מה שאני מבין ומסיק מהמידע שאני
בתור הדיוט נחשף אליו, כמו רובנו, מהתקשורת והאינטרנט.
ביום א' נזדמנן לי לראות בערוץ 1 סרט תעודי חשוב על המאבק בין האיסלם הרדיקלי ובין המערב (בקישור הזה
מוזכר הסרט). בין היתר, עשו שם את האנלוגיה בין מה שהיה לפני מלחמת העולם
השניה ובין מה שקורה היום. הראו קטעים בהם מובעת שינאה למערב בכלל ולעם
היהודי בפרט.
במאבק הזה, "מלחמת התרבויות" (אני כותב את זה במרכאות, כי
זה לא בהכרח מאבק בין תרבויות, זה מאבק בין קיצוניים באיסלם ובין מה שלא
איסלמי בעיניהם ובעיקר המערב), גם לנו, מדינת ישראל, יש, כידוע, חלק.
אני
הייתי מחלק, בחוסר דיוק מסויים, את המחנות לגוש המערב ולגוש האנטי-מערב.
"מערב" במובן התרבותי (כלומר תרבות דמוקרטית וכד'), לא בהכרח במיקום.
בעיני, המצב מדאיג במידה שמצדיקה שאכתוב עליו.
נכון,
היום המערב באופן כללי (וישראל בתוכו) חזקות מאד בהשוואה למדינות/אירגונים
היוצאות/ים כנגד המערב. ארגון כמו "אל קעידה" הוא ארגון קטן, גם אם הוא
מסוכן. הכוח של מדינה כמו ארה"ב עם כמות פצצות האטום העצומה שלה, עם
האמצעים הרבים והטכנולוגיה חובקת העולם לא משתווים בשום קנה מידה לאלו של
ארגון שכזה וגם לא למדינות שיוצאות כנגד ארה"ב ולמרות זאת כמוסבר כאן הארגון הזה מצליח לשרוד כנגד התקפות רבות שנעשו כנגדו.
גם
במאבק איראן-ישראל, כיום מדינת ישראל, בהנחה (לפי מה שמפורסם) שיש לה נשק
גרעיני, יכולה לגרום לאיראן הרבה יותר נזק ממה שאיראן יכולה לגרום לישראל.
אבל, וזה אבל חשוב מאד, צריך לשמוע את הצהרת הכוונות של היריב(ים) וצריך
להבחין במגמות.
הצהרת הכוונות
לא חסרות דוגמאות, התקשורת מלאה בהצהרות לוחמניות, למשל הצהרות איראניות כנגד ישראל: כאן וגם כאן וכפי שנשיא ארה"ב קורא לזה "ציר הרשע" הרי שגם: צפון קוריאה כנגד ארה"ב למשל כאן.
המגמות
במתמטיקה יש מושג בשם ניגזרת,
זהו בעצם שיפוע המשיק בנקודה מסויימת של פונקציה. לפונקציה יש ערך במקום
מסויים. הנגזרת של הפונקציה מראה לנו את ה"כיוון" של הפונקציה לגבי אותו מקום, אם למשל הנגזרת חיובית, הפונקציה "עולה", אם היא אפס הפונקציה
"קבועה" (לא עולה ולא וירדת) ואם היא שלילית הרי שהפונקציה "יורדת". נכון
להיום, כאמור, המערב, לדעת הרוב, חזק יותר מ"ציר הרשע" או מכוחות אחרים, אבל, לעניות
דעתי, המגמות (כמו הנגזרת) הם כאלה שהמערב (באופן כללי) נמצא באיזו נסיגה
(ב"ירידה") ומנגד הכוחות האנטי-מערביים מתחזקים (ב"עליה"), אפשר להדגים את
הטענה בתרשים הבא:
הציר
האופקי מציין את מימד הזמן, הציר האנכי את "מדד X". מהו אותו "מדד X"?
ובכן זה יכול להיות אחד מתוך מגוון פרמטרים. למשל אפשר אולי לדבר על כוח
צבאי. אבל לא רק, אפשר אולי גם לדבר על גודל האוכלוסיה, אפשר אולי אפילו
לדון בהשכלה(?) ועוד, מיד ארחיב בנושא.
כפי שנראה בתרשים, המצב
היום הוא שלמערב עדיין יש יתרון ברור. אם המגמה של החלשות המערב והתחזקות
הגורמים האנטי-מערביים עלולים אנו להגיע בפרק זמן מסויים ל"נקודת האיזון"
- מצב של, פחות או יותר, שיוויון בעוצמה. מרגע זה או מעט לפניו או אחריו,
הגורמים האנטי-מערביים עלולים לנסות לממש את הצהרת הכוונות שלהם המוזכרת
לעיל.
האם המערב באמת נחלש?
ראשית
נדבר עלינו, על מדינת ישראל. אחרי או תוך כדי מלחמת לבנון השניה, היו
בתקשורת דיונים על הסיבות לכישלון (היחסי). מאמר מאד מעניין ומקיף הנוגע
בנקודות חשובות היה מאמרו של ארי שביט בעיתון הארץ: אפוקליפסה אח"כ.
הוא
מדבר למשל על חילוף האליטות בחברה הישראלית. אם בעבר, למשל בתקופת הקמת
המדינה, האליטה היתה זו המשרתת בצבא, הרי שהיום האליטה נתפסת כמי שמובילים
את המשק ("אליטת ההון"), בלשונו, ציטוט:
"אליטת ההון החדשה אשר החליפה את האליטה המשרתת הישנה לא היתה ערכית אלא נצלנית".
כמובן שהכללות טיבן להכליל, אני בטוח שלא כל בעלי ההון נצלניים הם, יש ודאי כאלה שלא, אבל נוצר הרושם שיש לא מעט שכן.
אינני סוציולוג, אבל גם אני מבין ששילוב של גורמים (שהזכרתי למשל במאמר שלי למה אני רווק
בקטע "ההסבר התרבותי") יצרו בתרבות המערב שינויים. השינויים הללו, אולי
לטווח קצר משפרים את רמת החיים, אבל בהחלט ייתכן שהם מחלישים את עמידות
התרבות הזו לטווח ארוך, בפרט מול אויב אידיאולוגי שלא מונע משיקולים
כספיים וכד'.
אפשר לראות למשל אצלנו את ירידת ציוני התלמידים
במתמטיקה במבחנים בין-לאומיים משנות ה60 כשהיינו בין המובילים בעולם מול
היום - שאנחנו במקומות נמוכים. אני, מבלי להיות מומחה לנושא, נוטה לשייך
את זה, לעניין התרבותי.
משהו (בעצם הרבה דברים) השתנו בתרבות שלנו
וכתוצאה מכך יש ירידה בתוצאות. גם, כאמור, בשדה הקרב אנחנו רואים שינוי. גם כאן, הדבר ודאי
מורכב ממכלול של סיבות. אני מדבר רק על התוצאות:
אם נסתכל למשל על מלחמת השיחרור,
ישראל (הפלמ"ח/הגנה לפני הקמתה ואח"כ צה"ל) הצליחה להתמודד במלמחה זו
(מלחמה אחת) עם רשימת האויבים הבאה (אפשר לראות זאת בקישור האחרון, תחת
הכותרת "הצדדים הלוחמים"):
1. מצרים
2. סוריה
3. ירדן
4. עיראק
5. לבנון
6. צבא השחרור של קאוקג'י
7. פלסטינים
8. ערבים מקומיים
וזאת עם הרבה פחות משאבים חומריים אשר יש היום לצבא.
במלחמת
לבנון השניה, כולנו זוכרים ודאי, נלחמה ישראל כנגד אירגון גרילה אחד. אולי
לא הפסדנו, אבל לא ממש הצלחנו, לצערנו גם נטען שאותו ארגון, חידש את מלאי
הטילים שלו, כך שלמעשה הצד השני לא הוכרע לגמרי ואף מצליח להתאושש.
הדברים לעניות דעתי לא שונים בהרבה במערב כולו, אם כי ייתכן שעוצמת המגמה אולי חלשה(?) יותר (ואולי לא).
מה אפשר לעשות?
אולי
אכתוב על כך מאמר נפרד. אני חושב שצריך לשנות הרבה דברים בחברה שלנו. החל
מהשיטה הכלכלית המעודדת פערים לא הגיוניים. המשך בחינוך מוסרי-ערכי ועוד
ועוד. אולי כך, המצב הנחזה בתרשים הקודם עם נקודת האיזון, יהיה אחר כלומר
טוב יותר מבחינת המערב כמתואר בתרשים הבא:
מצד אחד, על כל טיעון פסימי, אפשר להציג טיעון-נגד אופטימי. בוודאי קשה לחזות מה יהיה.
מצד
שני, אם נחזור לטיעון של המאמר, אני קצת פסימי לצערי. ראשית כי קשה מאד
להביא לשינוי. למדינות כמו גופים גדולים וכבדים יש נטיה חזקה להמשיך
בכיוון בו הם נעים. שנית, גם אם נשנה את פני החברה, תוצאות השינוי כלומר
פירותיו יוכלו להבשיל רק כעבור שנים לא מעטות. עדיין עדיף מאוחר מאשר
לעולם לא.
נקווה, בכל זאת, ששינוי לטובה, לטובת כולנו, כן יבוא.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
