| 8/2007
תרבות הכסף
כבר כתבתי כאן מאמר בנושא משיק, על הגלובליזציה, הפעם אתיימר, כהדיוט, לדון גם בנושא "תרבות הכסף".
אני לא ממש חסיד של קפיטליזם. מנגד אני יודע שסוציאליזם מוחלט לא הוכיח עצמו במבחן הזמן.
יש הרבה ביקורת שחלקה ודאי צודקת לטעמי, שהפכנו מחברה סולידרית עם ערכים, לחברה בה מה שחשוב הוא כסף ו"כל המרבה הרי זה משובח". יש אפילו המבטאים את סלידתם מהקפיטליזם בצורה חריפה הרבה יותר, שמעתי מישהו שאומר ש-"הקפיטליזם הרס לנו את החברה".
לא שכסף לא חשוב, הוא חשוב מאד אבל במידה. מה שחשוב, לדעתי, בהקשר זה להבין, הוא ש-:
1. כסף הוא אמצעי, הוא לא מטרה (למשל כסף לא יהפוך אותך למאושר יותר לאורך זמן, אולי לפרק זמן מסויים).
2. יש דברים חשובים הרבה יותר, כמו ערכי המוסר המצווים עלינו בתנ"ך (למשל עשרת הדברות).
פעם כתבתי מאמר (לא כאן בבלוג) בו הצעתי פתרון משלי לכמה מבעיות העולם... (לא פחות ולא יותר... :-) הצעתי, בין יתר רעיונות, שכמו שיש שכר מינימום, יהא שכר מקסימום (בכל המגזרים פרטי כציבורי) וכך גם רכוש מינימום ורכוש מקסימום, כאשר יחס המקסימום למינימום הוא קבוע שלא ניתן לשינוי (למשל 10). מה שכן ניתן לשינוי, לפי ביצועי אותה כלכלה אוטופית, הוא הזזת אחד מהקצוות (מינימום או מקסימום) ואז בהתאם יוזז הקצה הנגדי כך שישמר היחס הקבוע. למשל אם שכר המינימום הוא 1000 דקל (חחח.. "דקל" הוא שילוב של דולר ושקל, אבל זה מטבע דימיוני, כמו שהרעיון מתאים למדינה אוטופית, לא בטוח שניתן לישמו למשל אצלנו) והיחס הוא 10, אז המקסימום הוא 10,000 דקל. נניח שאנחנו רוצים להעלות את המקסימום ב80 דקל, כי אז המינימום יועלה בהתאם ב8 דקל. זה רעיון היולי (ראשוני) וודאי יש לו בעיות ישימות, אבל הוא מדגים ניסיון להתמודד עם בעיית הפערים. יש לפי שיטה זו, עדיין תמריץ ותחרות, אבל יש גבולות. מספר היזמים בפוטנציה לעניות דעתי גדול ממספר אלה שיוזמים בפועל, כך אולי ניתנת הזדמנות לרבים יותר ליזום ולהצליח וכאמור הפערים מוגבלים.
לפעמים, בעידן הזה של לכאורה האין-גבולות לכסף, אני שואל את עצמי מה מניע אנשים שכבר יש להם רכוש אדיר, היכול להספיק להם ולצאציאהם לכמה דורות טובים קדימה, להמשיך לרצות עוד ועוד? אפשר לטעון שאותו מניע שהביא אותם מלכתחילה לצבור הון ממשיך להניע אותם. השאלה כמובן האם זה טוב, מבחינת החברה בכללותה, שמשהו/י צובר עוד ועוד? לעניות דעתי זה לא בהכרח טוב. נכון שייתכן שכך הכלכלה מתפתחת ונוצרים עוד מקומות עבודה, אבל מנגד, נוצרים פערים וייתכן שאותם מקומות עבודה יכלו להיווצר גם על-ידי אחרים. אז אפשר לשאול שאלה תמימה-משהו: מה רע בפערים? ובכן, כסף יכול להפוך לכוח (ע"ע הון-שילטון). למען האיזון, חשוב לציין שלא תמיד ולא בהכרח הוא הופך לכוח. החברה הדמוקרטית, בנויה על איזשהו שיווין: שיוויון בכוח ההצבעה, שיוויון בפני החוק וכו' לכן הנטייה שלנו היא לחפש איזשהו שיווין גם בכוח.
ואם הזכרנו לעיל תנ"ך, נוכל למצא צווי של בורא העולם למי ראוי, בין היתר, להיות מלך על ישראל - בספר דברים, פרק י"ז, פסוקים ט"ז-י"ז כתוב:
"רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד".
אפשר לראות זאת בהקשר צר, אבל אפשר לראות זאת, אולי, באספקט רחב יותר, כפי שטענתי במאמר זה.
ובנימה אופטימית, אאחל לקוראי וקוראותי שיהיה לנו, לכולנו, מספיק כסף לצרכינו.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
