| 10/2007
למה יש מלחמות?
זה נשמע כמו שאלה שילד קטן שואל את אביו, אבל אני אנסה להתייחס אליה (או
לחלק ממנה) ברצינות 'מבוגרית' (הבלוג הזה באופן כללי, משתדל לפנות לאנשים
בוגרים).
בצורה תמימה, הייתי משיב לשאלה: כשיש מחלוקת על קרקעות ו/או משאבי טבע
אחרים ו/או כשהנהגת מדינה כלשהי שואפת להשליט את האידיאולוגיה/תרבות/דת
שלה על עם/ים אחר/ים. זו תשובה מקובלת ואפשרית, אולם היא, לעניות דעתי, לא
בהכרח יורדת לעומק העניין, כלומר אולי הנ"ל הם רק תירוצים למשהו אחר.
כשאני חושב על הנושא, אני מניח שיש מכלול של גורמים ולא בטוח שאגע בכולם:
1. מחסור באהבה... כן, כן.
בשנות השישים של המאה הקודמת, היה נהוג בהקשר של המחאה בארה"ב כנגד מלחמת ויאטנם הסלוגן: Make love not war, בתרגום לא חופשי: "עשו אהבה, לא מלחמה". כבר כתבתי כאן פוסט שכלל את הנושא הזה (על יחס המינים, אהבה ומלחמות,
בסעיף 2 שם). לפני כמה ימים מצאתי באינטרנט משהו בנושא דומה וזה הזכיר לי
את העניין. מסתבר שמעבר למחסור טבעי בנשים (בגלל שלמשל נולדים יותר גברים)
גם חברה שהיא לא מונוגמית עלולה ליצור מחסור משמעותי בנשים (ממש בפוסט הקודם
כתבתי משהו בנידון) כי גבר שנישא לכמה נשים מונע למעשה מאחרים להשיג אישה.
ברגע שיש אחוז גבוה מספיק של גברים (בד"כ צעירים) שלא מצליחים למצא בת-זוג
עלול להיווצר מצב לא יציב. הטבע בנוי, לא פעם, על איזונים. בהרבה מקרים
כוח אחד מאזן אחר (במקרה שלנו גבר-אישה), כשיש חוסר איזון עלול הכוח הלא
מאוזן לערער את האיזון של המערכת כולה. מה עושים גברים מתוסכלים שלא
מצליחים למצא בת-זוג? חלקם אולי מפנים את מרצם לכיוונים
פרודוקטיביים-תחרותיים כדי (אולי אף באופן לא מודע) להגדיל את סיכויהם
בתחרות בהמשך, אבל ייתכן שחלקם מפנים את אותו המרץ לכיוון של אלימות
דווקא, כמו כן, התסכול-מרץ הזה עלול להיות מנותב ע"י גורם אחר (שלטון)
לכיוון צבאי-מלחמתי.
זה מעלה את השאלה: אם חוסר בבת-זוג אכן עלול לגרור מלחמות, מה אפשר לעשות
כדי למנוע מצב שכזה? אולי באופן כללי צריך לבנות חברה ש"מעודדת זוגיות"
(בראיה כלל-חברתית שלא תמיד מתיישרת עם שאיפות ברמת הפרט (למשל שאיפה
לריבוי נשים)). זה אומר למשל לתת הזדמנות שווה, עד כמה שסביר וניתן, לכל
אחד ואחת לנסות למצא בת ובן זוג מתאים/ה, למשל להקים לצורך כך, משרד
שידוכים ממשלתי (שכולל בתוכו את כל הרווקים/ות (מגיל 18 ומעלה)). לאסור כל
סוג של פוליגמיה (אלא רק במקרים מיוחדים כשיש חוסר אמיתי בגברים). אני
חייב לתת את עצמי כדוגמא: אני משקיע את מיטב כוחי ומרצי במציאת בת-זוג
למרות זאת אני עדיין רווק. אני לא יחיד. יש לי כמה וכמה חברים באותו מצב,
חלקם מבוססים כלכלית, חלקם לא, חלקם משכילים, חלקם לא, חלקם נאים, חלקם
פחות. בקיצור, אולי מעין חתך מייצג והם לא רווקים מרצון אלא בעל כורחם. יש
האומדים את מספר הפנויים בארץ בכמדומני, יותר מ800 אלף(?), זה לא מספר
קטן. גם המתירנות המינית נכנסת לתמונה בהקשר הזה, לכאורה זה מנגנון שמשחרר
לחץ בהקשר הנ"ל, אבל מנגד חברה מתירנית, לדעתי, מתפקדת פחות טוב לאורך
זמן, כי היא פוגעת במוסד המשפחתי שהוא לדעתי אבן יסוד במבנה החברתי (כפי
שפרטתי בסוף המאמר למה אני רווק (בהסבר התרבותי)). לכן לדעתי מתירנות היא אולי פתרון לטווח קצר, לטווח ארוך היא לא יעילה. שמרנות לדעתי בטווח הארוך עדיפה בבירור.
2. פיצוץ אוכלוסין
האם ייתכן שמלחמות, ממש כמו מגיפות הם "מנגנונים" של הטבע לבקרה על גודל
האוכלוסיה? אולי אלו לא מנגנונים "מתוכננים", אלא פשוט מנגנונים שעלולים
להיות מופעלים במצב של התפוצצות אוכלוסין. למשל תארו לכם שתי מדינות
שנמצאות על אי אחד ושאין בהן הגירה החוצה. נניח שבשתי המדינות יש ריבוי
טבעי גבוה. בנקודת זמן כלשהי יתחיל להיווצר מחסור בקרקע (אלא אם כן,
החברות תלמדנה לרסן במעט את הרצון לריבוי הטבעי של פרטיהן או תלמדנה איך
ולאן להגר) זה עלול להביא לויכוח על שטח שעלול בתורו להביא למלחמה. כך גם
ככל שהאוכלוסיה גדלה, יש יותר פוטנציאל למיקרו-אורגניזמים (וירוסים,
חיידקים וכד') להתפתח, להסתגל וחלילה לפגוע. בנוסף, כיום יש תנועה רבה של
אנשים בעולם ("הכפר הגלובלי") לכן התפרצות מגפות היא לא דבר בלתי אפשרי
(ע"ע סארס וגם שפעת העופות). מתבקשת, שוב, השאלה: האם צריך/אפשר לעשות משהו בנידון? אפשר להזכיר את מה שניסו לעשות בסין, כלומר לצמצם את הילודה
ע"י חוקים, אולי זה השיג את המטרה, אבל מנגד זה יצר (כנראה בגלל הפלות(?))
עודף עצום (כי בסין הכל עצום במימדים) של זכרים בהשוואה לנקבות (ההורים
כנראה העדיפו בן זכר שיעזור להם בחקלאות) וזו לעניות דעתי (ראו סעיף קודם)
בעיה עתידית בפני עצמה (כפי שכתבתי בסוף המאמר על יחס המינים, אהבה ומלחמות).
אין ספק שאלו נושאים עדינים ומורכבים למדי. לטבע יש מנגנונים לאזן ולכוון
את עצמו. התערבות אנושית לא תמיד מועילה, מנגד לעיתים חוסר התערבות (למשל
כנגד מגפות) עלול להביא לקטסטרופה.
אני העלתי את הנושא לדיון, אתם/ן מוזמנים/ות לחשוב, להרהר ולהגיב.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
