| 6/2008
משפחות, עדות, עזרה והחברה.
לא מזמן, נכחתי בחתונה של בת משפחה (לא מהמשפחה הקרובה). ישבתי באחד מהשולחנות שהוקצו למשפחה (המורחבת) ליד קרובים מדרג חמישי ושישי. לידי ישב גבר צעיר ממני בכמה שנים שאף הוא רווק, שאני מכירו כבר ממפגשים קודמים.
דיברנו, איך לא, על נושא הבחורות... הוא סיפר שלדעתו בגלל סיבות Y,X ו-Z הוא לא מוצא בת-זוג. הסברתי לו, בגירסה מאד מצומצמת וחלקית, את התיאוריות שלי (שהן חלק מההבנות שלי בנושא) כפי שפרטתי כאן בבלוג.
תוך כדי השיחה, הנושא התגלגל לתפקיד המשפחה בהקשר של חיפוש בת-זוג. הוא סיפר על משפחות מעדות מסויימות (בכוונה אני לא מציין את העדה/ות שהוא הזכיר כי אני לא כ"כ אוהב לתייג אנשים לפי עדות (באמת). בד"כ, לטעמי, כשנדרש "תיוג" רצוי לעשות זאת על בסיס אישי, כלומר בעיקר לפי מה שהאדם עצמו). בקיצור הוא סיפר שלדעתו בעדות מסויימות נהוג לעזור הרבה יותר לרווקים/ות למצא בן/ת-זוג מאשר נהוג בעדות אחרות.
חשבתי על הנקודה הזו, מצד אחד אני אסיר תודה להורי שעבדו קשה כדי לתת לי כל מיני דברים. מצד שני, כשאני חושב על זה, אני מכיר מישהי שהיא ידידת המשפחה הקרובה, אבל בשום אופן לא קרובה והיא אפילו לא ידידה מאד קשורה למשפחה, כלומר יש יותר קשורים/ות והיא לא מהרקע העדתי שלי (אלא מהעדות שהבחור הנ"ל הזכיר) ובכל זאת, בניגוד למשפחה הקרובה והמורחבת, או שמצאתי חן-בעיניה או שזה פשוט נהוג אצלם לעזור יותר. היא ניסתה לא פעם, לא פעמיים ואפילו לא חמש... אלא הרבה פעמים להכיר לי כל מיני בחורות רווקות.
פעם (אולי לפני 7 שנים בערך) נכחתי בחתונה של הבת שלה וראיתי שם מישהי בכיוון ורק שאלתי את אותה ידידת משפחה, מי זו? והיא כבר אחרי שבוע חזרה אלי עם מספר הטלפון של הבחורה ועוד סט מלא של פרטים... והיא אמרה שהבחורה תשמח להכיר אותי, אני רק קצת גיששתי והיא כבר הלכה ועשתה בירור מקיף בלי שאבקש, בסופו של דבר החלטתי שאמנם הבחורה נחמדה, אבל היא לא מתאימה לי. הסיפור בא להראות את האכפתיות של אנשי אותה עדה, או לפחות של אותה אישה שהרי כתבתי שאני לא אוהב לעשות הכללות לפי עדות, אבל בכל זאת, אולי נהוג שם יותר לסייע.
וחשבתי על זה שבעצם חבל שאנשים לא עוזרים זה לזה יותר ואני כולל כמובן את עצמי בנושא, אם כי אני חושב שאני די משתדל לעזור, בוודאי כשמבקשים ממני וכשאני מסוגל לעזור, מצד שני בדוגמא הנ"ל הידידה הזו (לפני המקרה שגיששתי וגם אחריו) לא שאלה אותי אם אני מחפש עזרה בחיפושים, היא פשוט עזרה מרצונה הטוב.
במידה מסויימת הנכונות לעזור נמצאת בקוטב הנגדי של התחרותיות, ככל שחברה הופכת לתחרותית יותר, כך, לפחות חלקית, כל אחד פועל במידה מסויימת למען עצמו (ואולי גם סביבתו הקרובה) ופחות, באמת, למען אחרים. ההשפעה של התנהגות כזו, משפיעה לא רק הרמה האישית (של הפרטים) אלא גם בלכידות החברתית ולזו יש השלכות על התנהלות החברה והצלחתה בכלל.
אני חושב שאדם חייב לדאוג לעצמו, על כך אין ויכוח, הנקודה היא שמעט עזרה במקומות מסויימים יכולה להעשיר גם את הפרט שמקבל וגם את החברה שנותנת. מהרבה בחינות הפכנו (חלקנו, ע"ע קפיטליזם) לחברה אגוצנטרית-משהו וחבל שכך.
ערב טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
| |
|  כינוי:
בן: 64 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
